פרק 5. אחריות.
— אתה זוכר את הסיפור על רואן מהספר ״התנ׳׳ך של היזם״? נתנו לו איגרת והוא היה צריך למסור אותו לאלוף גרסיה? — שאל אלי.
— בוודאי! הסיפור מאוד משכיל.
— רואן — זו הדוגמא של היזם שצריך לשאוף אליו. ראשית, הוא עושה את מה שצריך לעשות — בלי רעש. שנית, הוא משיג את התוצאה בלי תירוצים. שלישית, הוא לוקח אחריות על התוצאה, זאת אומרת הוא ימסור את האיגרת לגרסיה בכל מחיר. את שלוש התכונות האלה יהיה עליך לפתח, כדי להפוך ליזם. יש מבין?
— כמעט. אפשר דוגמא?
— מה מקבל עובד שכיר משרדי כאשר הוא מתקבל לעבודה?
— בדרך כלל זה שולחן, מחשב, טלפון.
— בבית אין לו את כל זה?
— בטח שיש לו.
— אם יש לו את כל זה בבית, אז למה הוא הולך לעבוד אצל מישהו אחר?
— שאלה טובה... לא יודע מה לענות לך.
— בגן הילדים עשית את מה שהגננת אמרה לך לעשות. בבית הספר — מה שהמורה אמרה לך. בצבא — מה שהמפקד אמר לך. אחרי שנים של אילוף התרגלת לכך שתמיד יש מישהו שיגיד לך מה לעשות. זאת הסיבה שאתה הולך לעבודה אצל מישהו אחר — אתה צריך בן אדם שיגיד לך מה לעשות וייקח על עצמו אחריות לתוצאה.
— מעניין! אבל אני כן אחראי על החלק שלי בעבודה, לא?
— לא. אתה לא נושא באחריות אפילו על החלק שלך בעבודה.
— למה?!
— תגיד, תמיד שילמו לך את המשכורת בזמן?
— כן, כמובן.
— תמיד היית מוסר את כל הפרוייקטים בזמן?
— וודאי שלא. אני מאוד השתדלתי לעמוד בגבולות הזמן שהיו נותנים לי, אבל לא תמיד זה היה אפשרי.
— אבל את המשכורת כן שילמו לך תמיד בזמן?
— כן.
— רואה את הקשר בין שני האירועים האלה?
— לא.
— נכון. כי אין קשר ביניהם. אתה היית מקבל את המשכורת שלך גם אם לא היית מביא תוצאות למעסיק שלך. המשכורת שלך לא הייתה תלויה בתוצאות שהבאת, אלא בשעות העבודה שישבת במשרד. יש מבין?
— כן...
— עכשיו תאר לעצמך שהמנהל שלך היה משלם לך את המשכורת בדיוק כפי שעבדת. הוא קורא לך בסוף חודש ואומר: ״תקשיב, מאוד השתדלתי לשלם לך החודש משכורת, אבל לא הצלחתי״. מה היית עושה אם היה אומר לך כאלה מילים?
— הייתי מגיש נגדו תביעה על כך שהוא לא משלם את המשכורת.
— בדיוק. עכשיו תאר לעצמך שבעלי עסקים היו מגישים תביעות נגד עובדים שכירים, על כך שהם לא מביאים תוצאות ולא עומדים בהבטחות שלהם?
— אכזרי אתה, אלי :) אבל הרעיון ברור לגמרי. עכשיו ברור לי מה זאת אחריות.
אלי הצביע על הבית שלו ושאל אותי:
— הנה עומד בית. מי לפי דעתך בנה אותו?
— פועלים.
— לא. את הבית הזה בנה בעל החברה שבה הזמנתי את הבית.
— איך זה? הרי לא הוא הכין תשתיות, לא הוא דפק מסמרים, לא הוא שם בלוקים.
— אבל הוא זה שנשא באחריות בפני הלקוח, זאת אומרת בפניי.
— הפועלים לא נושאים באחריות בפני הלקוח?
— בטח שלא. אם אין חומרי בניה, הם יכולים לשבת ולא לעשות כלום במשך שבוע. הזמן עובר, הכסף של החברה נשרף, אבל זה בכלל לא מעניין אותם. עמדה של פועל: ״אני לא מקבל שום החלטות ולא רוצה לשאת בשום אחריות. אמרו לי לעשות — אני עושה. לא אמרו לי — אני יושב ונח״. עובד שכיר הוא כמו סמארטפון — כלי מצויין שיודע לעשות המון דברים, אבל הוא חסר משמעות ללא משתמש.
— קשוח, אבל מאוד דומה לאמת... מה לגבי המנהל? במה מתבטאת האחריות שלו?
— המנהל צריך לדאוג להכל ולכולם: שיהיו חומרי בניה, שיהיה חשמל, שיהיה כל הציוד הנדרש, שהעובדים יעשו את העבודה כמו שצריך. הכי חשוב, למרות כל הבעיות והמכשולים — הוא חייב למסור את הבית בזמן, אחרת אני אקנוס אותו. כאשר אתה הבעלים של העסק, על כל הטעויות שלך אתה משלם מהר ובמזומן. זאת אחריות אמיתית.
— וואו! עכשיו ברור הכל. ממש לא קל להיות אחראי...
— אף אחד לא הבטיח שיהיה קל. אם זה היה קל — כולם כבר מזמן היו הופכים ליזמים.