פרק 3. לא כל אחד נולד להיות יזם.
אחרי הטיול המהנה בגינה נהייתי די רעב ואלי הזמין אותי לארוחה.
התיישבנו באוטו ואחרי רבע שעה הגענו למסעדה עם מאכלים גאורגיים.
הביאו לנו קבבים עסיסיים, שיפודים, חצ׳פורי, חינקלי. הכל היה מאוד טעים, אבל הבשר של השיפודים היה פשוט לא מהעולם הזה — בחיים לא אכלתי בשר כל כך טעים.
— אלי, מה הם עושים עם הבשר, כדי שהוא יצא כל כך טעים?
— כלום. פשוט, הבשר הזה היום בבוקר עוד אכל דשא במקום אוכל כימי. זה כל הסוד של הטעם שלו.
שבענו. הביאו לנו תה ירוק. המשכנו לשבת, לבהות בהרים הירוקים ולדבר על נושאים שונים ומעניינים.
— אלי, איך אתה חושב, האם כל אחד יכול להיות יזם?
— אפילו אם אני חושב כך, אני בספק שכל האנשים יהיו יזמים. זאת אשליה. יכול להיות שזה יישמע ציני, אבל מישהו הרי צריך לעבוד הרבה ובזול למענינו, העשירים והחופשיים :) תסתכל מסביב — לא כל הטבע מורכב מעצים, מישהו צריך להיות דשא. אנחנו לא יכולים לדאוג לכל העולם, אז בוא נתמקד בך.
— טוב. איך אתה חושב, אני יכול להיות יזם?
— מי זה יזם, לפי דעתך?
— זה שמקים עסקים, עושה כסף.
— לא. יזם — זה אחד שיוזם, זאת אומרת אדם שמקבל החלטות עצמאיות ומממש את ההחלטות האלה. בשונה מעובד שכיר שכמעט ולא מקבל החלטות עצמאיות, היזם מקבל מאות החלטות כל יום. ממש לא מזמן קיבלת החלטה לשנות את החיים שלך והגעת לכאן. זה אומר שאתה כבר יזם.
— תודה אלי! זה מעודד! לפי דעתך אוכל להרוויח מיליון דולר?
— זה תלוי בעד כמה אתה רעב. מתוך 8000 אנשים שעזרתי להם להקים עסקים, רק 215 הפכו למיליונרים. השאר מסתפק במה שהם מרוויחים. כל אחד והתיאבון שלו.
— למה זה ככה? מה, לא כל אחד רוצה להיות מיליונר?
— ממש לא כל אחד. כדי להרוויח את מיליון הדולר הראשונים — אתה צריך לעבוד כמו סוס. המיליון השני ושלישי — אותם הרבה יותר קל להרוויח. אבל המיליון הראשון - זה ממש מעשה גבורה. ולא כל אחד מוכן למעשה הזה. מתוך שמונה מיליארד אנשים שחיים על כדור הארץ יש רק 56 מיליון מיליונרים. זה פחות מאחוז אחד מכלל התושבים. אבל כמות היזמים גדולה יותר פי מאה מהמיליונרים. יש מבין?
— כן, כמובן.
— כדי לחיות חיים יפים ומכובדים — אין צורך במיליונים. מספיק להרוויח 30-50 אלף דולר בחודש. הסכום הזה ייתן לך אפשרות לחיות בכל עיר בעולם, לאכול במסעדות הכי טעימות, לשמח אנשים אהובים ולעסוק במה שמהנה אותך. אם לוותר על הצורך לעשות דאווינים על הסובבים אותך עם שעוני רולקס או פרארי, אז הסכום הזה בהחלט יספיק לחיים חופשיים. כאשר תתחיל להרוויח 50 אלף דולר בחודש, רוב הסיכויים שגם אתה תוותר על מיליונים, כמו רוב הסטודנטים שלי. אפשר לחיות יפה בלי להיות מיליונר.
— במילים אחרות, להיות יזם ולהיות מיליונר — אלו שני דברים שונים?
— לגמרי. זה כמו עם רכבים. תסכים איתי, כל בן אדם בעולם הזה יכול לקבל רישיון נהיגה. כמובן, אם לא ניקח בחשבון פסיכופטים וחולי נפש :)
— מובן שאסכים. לא צריך להיות גאון כדי לקבל רישיון נהיגה.
— אבל מתוך מאות אלפי נהגים רק אחד ירצה לנהוג ברכב ספורט ולנצח בתחרויות. כל השאר מסתפקים לגמרי ברישיון נהיגה רגיל. אותו הדבר בעסקים — כל אחד יכול להיות יזם, אבל לא כל אחד יהפוך למיליונר.
— הבנתי. האם יש אנשים שלא נולדו עם אופי יזמי? או שהם גרים בתנאים שלא מאפשרים להיות יזם? או למשל יש להם מגבלות פיזיות כלשהן?
— לפני מספר שנים הגיע אלי להרצאה בחור עיוור, שמו איתם. בהפסקה הוא ניגש אלי והתחיל לספר כמה קשה לו בחיים וכמה הוא מסכן וכמה זה בלתי אפשרי להקים עסק במצב המיוחד שלו. אמרתי לו: ״איתם, אנשים תמיד מוצאים תירוצים כדי לא לעשות כלום. יש לך תירוץ מצויין — אתה עיוור. אז אם אתה רוצה לבכות — סע הביתה. רוצה לחיות חיים מלאים — תתחיל לפעול״. הוא התחיל ללמוד אצלי. היום הבחור הזה מנהל מספר עסקים, מטייל בעולם, התחתן, הביא ילדים.
אלי פתח יוטיוב בסמארטפון שלו והראה לי את הסרטון הקצר הזה:
www.youtube.com/watch?v=toiVwhb9YBI
נפלה לי הלסת. צפיתי בסרטון ולא האמנתי למראה עיניי. בחור עיוור הצליח להקים עסק. מרוויח 3000 שקל בשעה. בחור עיוור! נכון נאמר בסרטון: ״מי שרוצה עושה, מי שלא רוצה — מחפש תירוצים״. אם אפילו אדם עם מגבלות הצליח להקים עסק, אז אלו תירוצים יכולים להיות לי?
מעניין, איך המשפחה שלו התייחסה לכך שהוא החליט להקים עסק? האם עזרו לו? או ניסו להוריד אותו מהרעיון המשוגע הזה? החלטתי לשאול את אלי לגבי היחס של המשפחה לעסקים, כי המשפחה שלי לא כל כך מתלהבת מהרעיון שאני הולך להקים עסק.
— אלי, מה לגבי המשפחה? אם למשל המשפחה נגד כך שאקים עסק? יש הרי מצבים כאלה, נכון?
— בטח שיש. ההורים שלך יזמים?
— לא. שכירים רגילים.
— ניסית מתישהו להקים עסק?
— כן, לפני שמונה שנים עשיתי ניסיון להקים עסק, אבל ההורים שלי ואשתי עשו לי כזה סקנדל בבית שויתרתי על הרעיון הזה. במשך מספר ימים עשו לי ממש חור בראש: ״לאן אתה נדחף? אתה אידיוט?! איזה עסק לעזאזל? מה רע לך בעבודה? שב בשקט ותגיד תודה לאל שיש לך את העבודה הזאת. אין לך בכלל אופי יזמי. לא יצליח לך כלום״ וכל מיני דיבורים מהסוג הזה. ברור שאחרי מילים כאלה ירד לי כל האוויר ולא נשאר בי רצון לעשות כלום.
— זה בסדר. משפחה — זה המסנן הראשון, הכי רציני, לבדיקת הכוונות שלך. אם אתה לא מסוגל לשרוד את הלחץ של המשפחה — אין לך מה לעשות בעסקים. רוב האנשים, תשעה מתוך עשרה — יישברו תחת הלחץ הזה. אבל זה מצויין, כי לאותו אחד שישרוד — יהיו פחות מתחרים :)
— חה :) אלי, למה המשפחה כל כך נגד הקמת עסק?
— ראשית, אם אתה מתחיל עסק, אז אתה צריך להפסיק לעבוד בתור שכיר. זה כמובן יפגע בפרנסת המשפחה. זה מפחיד. שנית, אנשים התרגלו לחיות ולהרוויח את הכסף בצורה כלשהי — לעבוד בשביל המשכורת. עכשיו פתאום אתה בא ורוצה להרוס את המנהג המשפחתי הזה. זה מפחיד אותם עוד יותר. לכן הם ינסו להרחיק אותך מעסקים בכל צורה אפשרית. זה כמו בבדיחה על זבובים, מכיר?
— לא מכיר. תספר בבקשה.
— זבוב אחד מנסה לפרוץ חלון סגור, כדי לעוף החוצה. בא חבר שלו ואומר לו: ״די, תפסיק להיכנס עם הראש בחלון! מטר אחד מכאן יש דלת פתוחה. בוא נעוף לשם!״. הזבוב הראשון עונה: ״אתה לא מבין כלום בחיים. סבא שלי ניסה לפרוץ את החלון הזה. אבא שלי ניסה לפרוץ את החלון. אני מנסה לפרוץ את החלון וגם הילדים שלי ינסו! אז עוף מכאן ואל תפריע לי לשמור על המסורת המשפחתית שלנו!״.
— יוו, איזה סיפור :)
— חשוב מאוד לא להיות כמו הזבוב הזה. צריך להבין שאם ההורים שלך לא היו יזמים — זה לא אומר שאתה נידון להיות שכיר כל החיים שלך. צריך להפסיק עם המסורת המשפחתית ולעבור למקום אחר, שנמצא מטר אחד ממך, איפה שהדלת פתוחה ויש הזדמנות לעוף החוצה.
— אלי, הם אומרים שהם שומרים עלי מטעויות. הם אומרים שאני צעיר מדי וחסר ניסיון...
— הכל בסדר. כך הם מראים שהם דואגים לך. הבעיה היחידה היא שאין להם ניסיון עסקי, לכן העצות שלהם לא שוות הרבה. להקשיב לעצות של אנשים חסרי ניסיון עסקי, זה כמו ללמוד לשחות אצל אחד שבחיים לא שחה. אם כבר אתה מקשיב לעצות, אז תקשיב ותלמד מאלה שחיים כמו שאתה רוצה לחיות ושאתה רוצה להיות דומה להם.
— תודה על המילים החזקות האלה! אלי, אם אתגבר על הלחץ המשפחתי, האם זה אומר שהנושא המשפחתי סגור לתמיד?
— ממש לא.
— אלו עוד בעיות יכולות להיות?
— כאשר תצליח להקים עסק, למרות כל המכשולים, ותתחיל להרוויח את הכסף הראשון, יגידו לך: ״זה עוד לא אומר כלום. צריך שהרווח יהיה יציב״. כאשר תתחיל להרוויח באופן יציב, יגידו לך: ״אל תשמח יותר מדי. היציבות הזאת לא להרבה זמן. פשוט יש לך מזל״. כאשר יהיו לך קשיים, והם בוודאות יגיעו, יגידו לך: ״אמרנו לך שלא תצליח לעשות כלום״. כאשר תצליח להקים עסק רציני, יציב, אז אותם אנשים יגידו ״זה אנחנו עזרנו לך. בלעדינו לא היית מגיע לכלום״. בקיצור, אם תפסיד יגידו שאתה אידיוט. אם תצליח, יגידו שאתה אידיוט שפשוט היה לו מזל.
— מפחיד... אצל כולם זה ככה?
— לא אצל כולם. אכן יש משפחות שתומכות ביזמים צעירים. אבל לרוב, כפי שראיתי אצל אלפי הסטודנטים שלי, זה מה שקורה אצלם במשפחה. לכן, צריך להיות מוכן ל״הפתעה הנעימה״ הזאת. רבים לא מחזיקים מעמד ונשברים.
חזרנו הביתה. אלי הציע לי לנוח אחרי הארוחה והזמין אותי לקוטג׳ קטן לאורחים.
נדהמתי כאשר נכנסתי לשם — כל הקירות של הקוטג׳ היו מלאים במכתבי תודה וסיפורי הצלחה של הסטודנטים שלו שהיו אצלו בייעוץ. אני קורא את המשפטים האלה וכאילו נוגע בכל הצלחות של הסטודנטים שלו. זה כל כך טוען באנרגיה שקשה לתאר במילים!
אחרי שקראתי את כל הסיפורים, נשכבתי על המיטה. בגינה צייצו ציפורים. הרגשתי עייפות נעימה ולא שמתי לב איך נרדמתי. ישנתי אולי שעתיים. ישנתי כמו בילדות — רגוע ושלוו. אחרי שהתעוררתי התענגתי עוד קצת במיטה ואחרי זה הלכתי למשרד של אלי.
תחושת חוסר הגינות עדיין אכלה אותי מבפנים, על כך שפיטרו אותי מהעבודה וזרקו אותי לרחוב בצורה כל כך לא אנושית. החלטתי לשאול את אלי מה הוא חושב על זה, אולי הוא יציע איך להיפטר מהמחשבות הכבדות האלה.
— אפשר להיכנס?
— בטח. כנס. איך נחת?
— פשוט מעולה. ישנתי שעתיים כמו תינוק.
— יופי :) אני רואה שיש לך שאלות?
— כן, יש. אלי, איך אתה חושב, האם לעובד יש בכלל ערך כלשהו בעיני המעסיק שלו?
— כמובן. כל עוד אתה מביא תועלת ואפשר להרוויח מהעבודה שלך — אתה מאוד מוערך. אבל במוקדם או במאוחר הערך שלך נופל ואז מפטרים אותך. בשפה עסקית זה נקרא ״פג תוקף״. לכל עובד יש ״תאריך תפוגה״ משלו, כמו לחלב. ברגע שהתוקף פג — צריך לזרוק את החלב.
— השוואה מעניינת. זאת אומרת לסמוך על כך שהמעסיק תמיד יצטרך אותי ואני לא ניתן להחלפה — זאת טעות?
— יודע מה, כשתחזור לארץ, לך ללשכת התעסוקה. כל מי שעומד שם בתור כדי לקבל דמי אבטלה — גם הם חשבו שאין להם תחליף ובחיים לא יפטרו אותם.
— הבנתי. בקיצור, אין אנשים שאי אפשר להחליף אותם...
— ברור שאין. אגיד לך עכשיו משהו לא הכי נעים, אבל אתה חייב לדעת את זה. רוב העובדים השכירם הם כמו נייר טואלט — משתמשים בהם וזורקים לפח. כמובן, אף מעסיק לא יגיד את המילים האלה לעובד שלו בפרצוף, אבל בפועל זה בדיוק כך.
— למה ככה?!
— כי אם העסק יהיה בנוי על כוכבים וגאונים שלא ניתן להחליף אותם, אז זה עסק גרוע. כל בעל עסק נורמלי רוצה לבנות את העסק שלו כך, שיעבדו בו ברגים רגילים. אם הבורג התקלקל — מוציאים אותו, שמים בורג חדש. כמובן, יש עובדים מיוחדים שקשה להחליף אותם, אבל הם בודדים. הרוב — אלה ברגים רגילים. כך בנוי כל עסק נורמלי.
— תודה שפתחת לי ת׳עיניים...
— לבריאות. אתה יודע, אני שוב רוצה לשאול אותך שאלה ששאלתי בבוקר — אתה רוצה לעבוד עבור מישהו אחר תמורת משכורת?
— אתה בטח צוחק עלי! למכור את הזמן ואת החופש שלי תמורת כמה אלפי שקלים? לדעת שאני נייר טואלט, בורג שיחליפו אותו תוך שניה, בלי למצמץ? די, מספיק. אני לא רוצה יותר להיות זבוב.
— יופי. אפילו אם מאוד תרצה, כבר לא תוכל להיות עבד של אף אחד. אני חושב שהמטרה של היום הושגה בהצלחה :) מאחל לך ערב טוב. ניפגש מחר.
אחרי הטיול המהנה בגינה נהייתי די רעב ואלי הזמין אותי לארוחה.
התיישבנו באוטו ואחרי רבע שעה הגענו למסעדה עם מאכלים גאורגיים.
הביאו לנו קבבים עסיסיים, שיפודים, חצ׳פורי, חינקלי. הכל היה מאוד טעים, אבל הבשר של השיפודים היה פשוט לא מהעולם הזה — בחיים לא אכלתי בשר כל כך טעים.
— אלי, מה הם עושים עם הבשר, כדי שהוא יצא כל כך טעים?
— כלום. פשוט, הבשר הזה היום בבוקר עוד אכל דשא במקום אוכל כימי. זה כל הסוד של הטעם שלו.
שבענו. הביאו לנו תה ירוק. המשכנו לשבת, לבהות בהרים הירוקים ולדבר על נושאים שונים ומעניינים.
— אלי, איך אתה חושב, האם כל אחד יכול להיות יזם?
— אפילו אם אני חושב כך, אני בספק שכל האנשים יהיו יזמים. זאת אשליה. יכול להיות שזה יישמע ציני, אבל מישהו הרי צריך לעבוד הרבה ובזול למענינו, העשירים והחופשיים :) תסתכל מסביב — לא כל הטבע מורכב מעצים, מישהו צריך להיות דשא. אנחנו לא יכולים לדאוג לכל העולם, אז בוא נתמקד בך.
— טוב. איך אתה חושב, אני יכול להיות יזם?
— מי זה יזם, לפי דעתך?
— זה שמקים עסקים, עושה כסף.
— לא. יזם — זה אחד שיוזם, זאת אומרת אדם שמקבל החלטות עצמאיות ומממש את ההחלטות האלה. בשונה מעובד שכיר שכמעט ולא מקבל החלטות עצמאיות, היזם מקבל מאות החלטות כל יום. ממש לא מזמן קיבלת החלטה לשנות את החיים שלך והגעת לכאן. זה אומר שאתה כבר יזם.
— תודה אלי! זה מעודד! לפי דעתך אוכל להרוויח מיליון דולר?
— זה תלוי בעד כמה אתה רעב. מתוך 8000 אנשים שעזרתי להם להקים עסקים, רק 215 הפכו למיליונרים. השאר מסתפק במה שהם מרוויחים. כל אחד והתיאבון שלו.
— למה זה ככה? מה, לא כל אחד רוצה להיות מיליונר?
— ממש לא כל אחד. כדי להרוויח את מיליון הדולר הראשונים — אתה צריך לעבוד כמו סוס. המיליון השני ושלישי — אותם הרבה יותר קל להרוויח. אבל המיליון הראשון - זה ממש מעשה גבורה. ולא כל אחד מוכן למעשה הזה. מתוך שמונה מיליארד אנשים שחיים על כדור הארץ יש רק 56 מיליון מיליונרים. זה פחות מאחוז אחד מכלל התושבים. אבל כמות היזמים גדולה יותר פי מאה מהמיליונרים. יש מבין?
— כן, כמובן.
— כדי לחיות חיים יפים ומכובדים — אין צורך במיליונים. מספיק להרוויח 30-50 אלף דולר בחודש. הסכום הזה ייתן לך אפשרות לחיות בכל עיר בעולם, לאכול במסעדות הכי טעימות, לשמח אנשים אהובים ולעסוק במה שמהנה אותך. אם לוותר על הצורך לעשות דאווינים על הסובבים אותך עם שעוני רולקס או פרארי, אז הסכום הזה בהחלט יספיק לחיים חופשיים. כאשר תתחיל להרוויח 50 אלף דולר בחודש, רוב הסיכויים שגם אתה תוותר על מיליונים, כמו רוב הסטודנטים שלי. אפשר לחיות יפה בלי להיות מיליונר.
— במילים אחרות, להיות יזם ולהיות מיליונר — אלו שני דברים שונים?
— לגמרי. זה כמו עם רכבים. תסכים איתי, כל בן אדם בעולם הזה יכול לקבל רישיון נהיגה. כמובן, אם לא ניקח בחשבון פסיכופטים וחולי נפש :)
— מובן שאסכים. לא צריך להיות גאון כדי לקבל רישיון נהיגה.
— אבל מתוך מאות אלפי נהגים רק אחד ירצה לנהוג ברכב ספורט ולנצח בתחרויות. כל השאר מסתפקים לגמרי ברישיון נהיגה רגיל. אותו הדבר בעסקים — כל אחד יכול להיות יזם, אבל לא כל אחד יהפוך למיליונר.
— הבנתי. האם יש אנשים שלא נולדו עם אופי יזמי? או שהם גרים בתנאים שלא מאפשרים להיות יזם? או למשל יש להם מגבלות פיזיות כלשהן?
— לפני מספר שנים הגיע אלי להרצאה בחור עיוור, שמו איתם. בהפסקה הוא ניגש אלי והתחיל לספר כמה קשה לו בחיים וכמה הוא מסכן וכמה זה בלתי אפשרי להקים עסק במצב המיוחד שלו. אמרתי לו: ״איתם, אנשים תמיד מוצאים תירוצים כדי לא לעשות כלום. יש לך תירוץ מצויין — אתה עיוור. אז אם אתה רוצה לבכות — סע הביתה. רוצה לחיות חיים מלאים — תתחיל לפעול״. הוא התחיל ללמוד אצלי. היום הבחור הזה מנהל מספר עסקים, מטייל בעולם, התחתן, הביא ילדים.
אלי פתח יוטיוב בסמארטפון שלו והראה לי את הסרטון הקצר הזה:
www.youtube.com/watch?v=toiVwhb9YBI
נפלה לי הלסת. צפיתי בסרטון ולא האמנתי למראה עיניי. בחור עיוור הצליח להקים עסק. מרוויח 3000 שקל בשעה. בחור עיוור! נכון נאמר בסרטון: ״מי שרוצה עושה, מי שלא רוצה — מחפש תירוצים״. אם אפילו אדם עם מגבלות הצליח להקים עסק, אז אלו תירוצים יכולים להיות לי?
מעניין, איך המשפחה שלו התייחסה לכך שהוא החליט להקים עסק? האם עזרו לו? או ניסו להוריד אותו מהרעיון המשוגע הזה? החלטתי לשאול את אלי לגבי היחס של המשפחה לעסקים, כי המשפחה שלי לא כל כך מתלהבת מהרעיון שאני הולך להקים עסק.
— אלי, מה לגבי המשפחה? אם למשל המשפחה נגד כך שאקים עסק? יש הרי מצבים כאלה, נכון?
— בטח שיש. ההורים שלך יזמים?
— לא. שכירים רגילים.
— ניסית מתישהו להקים עסק?
— כן, לפני שמונה שנים עשיתי ניסיון להקים עסק, אבל ההורים שלי ואשתי עשו לי כזה סקנדל בבית שויתרתי על הרעיון הזה. במשך מספר ימים עשו לי ממש חור בראש: ״לאן אתה נדחף? אתה אידיוט?! איזה עסק לעזאזל? מה רע לך בעבודה? שב בשקט ותגיד תודה לאל שיש לך את העבודה הזאת. אין לך בכלל אופי יזמי. לא יצליח לך כלום״ וכל מיני דיבורים מהסוג הזה. ברור שאחרי מילים כאלה ירד לי כל האוויר ולא נשאר בי רצון לעשות כלום.
— זה בסדר. משפחה — זה המסנן הראשון, הכי רציני, לבדיקת הכוונות שלך. אם אתה לא מסוגל לשרוד את הלחץ של המשפחה — אין לך מה לעשות בעסקים. רוב האנשים, תשעה מתוך עשרה — יישברו תחת הלחץ הזה. אבל זה מצויין, כי לאותו אחד שישרוד — יהיו פחות מתחרים :)
— חה :) אלי, למה המשפחה כל כך נגד הקמת עסק?
— ראשית, אם אתה מתחיל עסק, אז אתה צריך להפסיק לעבוד בתור שכיר. זה כמובן יפגע בפרנסת המשפחה. זה מפחיד. שנית, אנשים התרגלו לחיות ולהרוויח את הכסף בצורה כלשהי — לעבוד בשביל המשכורת. עכשיו פתאום אתה בא ורוצה להרוס את המנהג המשפחתי הזה. זה מפחיד אותם עוד יותר. לכן הם ינסו להרחיק אותך מעסקים בכל צורה אפשרית. זה כמו בבדיחה על זבובים, מכיר?
— לא מכיר. תספר בבקשה.
— זבוב אחד מנסה לפרוץ חלון סגור, כדי לעוף החוצה. בא חבר שלו ואומר לו: ״די, תפסיק להיכנס עם הראש בחלון! מטר אחד מכאן יש דלת פתוחה. בוא נעוף לשם!״. הזבוב הראשון עונה: ״אתה לא מבין כלום בחיים. סבא שלי ניסה לפרוץ את החלון הזה. אבא שלי ניסה לפרוץ את החלון. אני מנסה לפרוץ את החלון וגם הילדים שלי ינסו! אז עוף מכאן ואל תפריע לי לשמור על המסורת המשפחתית שלנו!״.
— יוו, איזה סיפור :)
— חשוב מאוד לא להיות כמו הזבוב הזה. צריך להבין שאם ההורים שלך לא היו יזמים — זה לא אומר שאתה נידון להיות שכיר כל החיים שלך. צריך להפסיק עם המסורת המשפחתית ולעבור למקום אחר, שנמצא מטר אחד ממך, איפה שהדלת פתוחה ויש הזדמנות לעוף החוצה.
— אלי, הם אומרים שהם שומרים עלי מטעויות. הם אומרים שאני צעיר מדי וחסר ניסיון...
— הכל בסדר. כך הם מראים שהם דואגים לך. הבעיה היחידה היא שאין להם ניסיון עסקי, לכן העצות שלהם לא שוות הרבה. להקשיב לעצות של אנשים חסרי ניסיון עסקי, זה כמו ללמוד לשחות אצל אחד שבחיים לא שחה. אם כבר אתה מקשיב לעצות, אז תקשיב ותלמד מאלה שחיים כמו שאתה רוצה לחיות ושאתה רוצה להיות דומה להם.
— תודה על המילים החזקות האלה! אלי, אם אתגבר על הלחץ המשפחתי, האם זה אומר שהנושא המשפחתי סגור לתמיד?
— ממש לא.
— אלו עוד בעיות יכולות להיות?
— כאשר תצליח להקים עסק, למרות כל המכשולים, ותתחיל להרוויח את הכסף הראשון, יגידו לך: ״זה עוד לא אומר כלום. צריך שהרווח יהיה יציב״. כאשר תתחיל להרוויח באופן יציב, יגידו לך: ״אל תשמח יותר מדי. היציבות הזאת לא להרבה זמן. פשוט יש לך מזל״. כאשר יהיו לך קשיים, והם בוודאות יגיעו, יגידו לך: ״אמרנו לך שלא תצליח לעשות כלום״. כאשר תצליח להקים עסק רציני, יציב, אז אותם אנשים יגידו ״זה אנחנו עזרנו לך. בלעדינו לא היית מגיע לכלום״. בקיצור, אם תפסיד יגידו שאתה אידיוט. אם תצליח, יגידו שאתה אידיוט שפשוט היה לו מזל.
— מפחיד... אצל כולם זה ככה?
— לא אצל כולם. אכן יש משפחות שתומכות ביזמים צעירים. אבל לרוב, כפי שראיתי אצל אלפי הסטודנטים שלי, זה מה שקורה אצלם במשפחה. לכן, צריך להיות מוכן ל״הפתעה הנעימה״ הזאת. רבים לא מחזיקים מעמד ונשברים.
חזרנו הביתה. אלי הציע לי לנוח אחרי הארוחה והזמין אותי לקוטג׳ קטן לאורחים.
נדהמתי כאשר נכנסתי לשם — כל הקירות של הקוטג׳ היו מלאים במכתבי תודה וסיפורי הצלחה של הסטודנטים שלו שהיו אצלו בייעוץ. אני קורא את המשפטים האלה וכאילו נוגע בכל הצלחות של הסטודנטים שלו. זה כל כך טוען באנרגיה שקשה לתאר במילים!
אחרי שקראתי את כל הסיפורים, נשכבתי על המיטה. בגינה צייצו ציפורים. הרגשתי עייפות נעימה ולא שמתי לב איך נרדמתי. ישנתי אולי שעתיים. ישנתי כמו בילדות — רגוע ושלוו. אחרי שהתעוררתי התענגתי עוד קצת במיטה ואחרי זה הלכתי למשרד של אלי.
תחושת חוסר הגינות עדיין אכלה אותי מבפנים, על כך שפיטרו אותי מהעבודה וזרקו אותי לרחוב בצורה כל כך לא אנושית. החלטתי לשאול את אלי מה הוא חושב על זה, אולי הוא יציע איך להיפטר מהמחשבות הכבדות האלה.
— אפשר להיכנס?
— בטח. כנס. איך נחת?
— פשוט מעולה. ישנתי שעתיים כמו תינוק.
— יופי :) אני רואה שיש לך שאלות?
— כן, יש. אלי, איך אתה חושב, האם לעובד יש בכלל ערך כלשהו בעיני המעסיק שלו?
— כמובן. כל עוד אתה מביא תועלת ואפשר להרוויח מהעבודה שלך — אתה מאוד מוערך. אבל במוקדם או במאוחר הערך שלך נופל ואז מפטרים אותך. בשפה עסקית זה נקרא ״פג תוקף״. לכל עובד יש ״תאריך תפוגה״ משלו, כמו לחלב. ברגע שהתוקף פג — צריך לזרוק את החלב.
— השוואה מעניינת. זאת אומרת לסמוך על כך שהמעסיק תמיד יצטרך אותי ואני לא ניתן להחלפה — זאת טעות?
— יודע מה, כשתחזור לארץ, לך ללשכת התעסוקה. כל מי שעומד שם בתור כדי לקבל דמי אבטלה — גם הם חשבו שאין להם תחליף ובחיים לא יפטרו אותם.
— הבנתי. בקיצור, אין אנשים שאי אפשר להחליף אותם...
— ברור שאין. אגיד לך עכשיו משהו לא הכי נעים, אבל אתה חייב לדעת את זה. רוב העובדים השכירם הם כמו נייר טואלט — משתמשים בהם וזורקים לפח. כמובן, אף מעסיק לא יגיד את המילים האלה לעובד שלו בפרצוף, אבל בפועל זה בדיוק כך.
— למה ככה?!
— כי אם העסק יהיה בנוי על כוכבים וגאונים שלא ניתן להחליף אותם, אז זה עסק גרוע. כל בעל עסק נורמלי רוצה לבנות את העסק שלו כך, שיעבדו בו ברגים רגילים. אם הבורג התקלקל — מוציאים אותו, שמים בורג חדש. כמובן, יש עובדים מיוחדים שקשה להחליף אותם, אבל הם בודדים. הרוב — אלה ברגים רגילים. כך בנוי כל עסק נורמלי.
— תודה שפתחת לי ת׳עיניים...
— לבריאות. אתה יודע, אני שוב רוצה לשאול אותך שאלה ששאלתי בבוקר — אתה רוצה לעבוד עבור מישהו אחר תמורת משכורת?
— אתה בטח צוחק עלי! למכור את הזמן ואת החופש שלי תמורת כמה אלפי שקלים? לדעת שאני נייר טואלט, בורג שיחליפו אותו תוך שניה, בלי למצמץ? די, מספיק. אני לא רוצה יותר להיות זבוב.
— יופי. אפילו אם מאוד תרצה, כבר לא תוכל להיות עבד של אף אחד. אני חושב שהמטרה של היום הושגה בהצלחה :) מאחל לך ערב טוב. ניפגש מחר.