פרק 9. איפה למצוא כסף להקמת עסק?
היום אלי החליט לא להעיר אותי בשעה 5:20 בבוקר, למרות שאני הייתי מוכן לטיול מהנה של הבוקר בטבע :)
אבל אלי כן עשה לי הפתעה אחרת — יום של באניה. לי, כאחד שנולד בארץ, באניה — זו הרפתקאה חדשה ומעניינת. היום אני הולך לבדוק מה זה באניה בפעם הראשונה בחיים.
בשעה תשע בבוקר אכלנו ארוחה קלילה של פירות ומיד אחרי זה נסענו ל״כפר שביט״. זה ישוב אקולוגי פרטי שאלי בונה לסטודנטים שלו.
קראתי על ״כפר שביט״ בספר ״התנ׳׳ך של היזם״, לכן הנסיעה לשם הייתה מאוד מרגשת. עוד לא שמעתי ולא ראיתי מנטור שיש לו יער אלונים פרטי שהוא בונה בו ישוב. מאוד רציתי לראות במו עיניי את כל מה שקראתי עליו בספר.
נכנסנו לאוטו. לאחר רבע שעה הגענו ל״כפר שביט״. מיד עם הכניסה לשער רואים יער אלונים. מסביב טבע שאף אחד לא נגע בו. אוויר בריח של יער, מלא בחמצן. ציוצים של ציפורים. כל זה יוצר אווירה של שלווה ורוגע. כאילו אתה נמצא בגן עדן.
בתוך היער אלי בנה מספר קוטג׳ים. כל הקוטג׳ים עשויים מעץ ומחומרי גלם נקיים ואקולוגיים. הבתים נוחים ומתוכננים עד הפרטים הקטנים, עד כדי נדנדות במרפסת.
אלי מתייחס מאוד בעדינות לכל היער. בזמן הבניה הוא לא כרת אף עץ אלון. אלי לא מרשה להיכנס עם אוטו לתוך היער, כמו כן לא מרשה לעשן בכל השטח של ״כפר שביט״.
התקרבנו לבאניה. המבנה הנפלא הזה בנוי מבולי עץ מלאים. מסתבר שאלי הזמין את בולי העץ האלה מאוקראינה, וגם את המומחים שבנו לו את הבאניה, כי בגאורגיה אין מומחים מהסוג הזה.
בתוך הבאניה — חדר מנוחה, סאונה ובריכה עם מים קרים. על הקירות תלויות מכבדות מענפי אלונים. אלי הפעיל את הסאונה ותוך כדי שהיא מתחממת הלכנו לטייל בתוך היער.
— אלי, בשביל מה אתה בונה את הכפר האקולוגי הזה?
כדי שהסטודנטים שלי יוכלו לבוא לכאן, לנוח, לנשום אוויר צח, לאכול פירות נקיים ללא כימיקלים והכי חשוב — כדי שיוכלו ליצור, לשפר ולקדם את העסקים שלהם. כאשר אנחנו ביחד, מהירות פתרון בעיות בעסק גדלה פי מאה. בתוך יומיים ב״כפר שביט״ אפשר להספיק את מה שעושים לבד במשך שנה.
— מה כבר הספקת לעשות בכפר?
— יש לנו באר פרטית משלנו בעומק של 112 מטר עם מים נקיים מן ההרים. אפילו אם בכל העולם יהיה מחסור במים — לנו יהיו מים פרטיים נקיים משלנו. נטענו 500 עצי פרי מכל הזנים והסוגים האפשריים — תפוחים, אגסים, אגוזים, רימונים, אפרסקים, תאנים, דובדבנים, ענבים, פטל, אוכמניות ועוד. יש לנו חיטה פרטית משלנו ומאפיה. בנינו מספר קוטג׳ים ובאניה.
— מרשים! מה התוכניות לעתיד?
— אני רוצה שבעוד עשר שנים יחיו כאן על בסיס קבוע 30-50 משפחות. אנחנו לא רק נעשה עסקים ביחד, אלא גם נגדל ילדים, נחיה בסביבה של אנשים עם היגיון בריא, לא נהיה תלויים במערכת הממשלתית והשגעונות שלה.
— אלי, בספר שלך ״התנ׳׳ך של היזם״ קראתי על כל הדרך שעברת עד שהגעת ל״כפר שביט״. לא יאומן שעד לפני מספר שנים, כל זה היה רק רעיון! הפכת את החלום למציאות והצלחת לבנות את גן העדן שלך על פני כדור הארץ!
— די נו, גן עדן :) אני פשוט עושה את מה שצריך לעשות וזהו זה. נחיה ונראה מה ייצא מכל הסיפור הזה. מקווה שנצליח, בעזרת השם.
רציתי לשאול את אלי עוד הרבה שאלות על ״כפר שביט״, אבל הוא עצר אותי.
— יקירי, אנחנו חייבים לדבר על העסק שלך, אחרת לא יספיק לנו הזמן.
— אני מוכן!
— איך אתה חושב, למה אנשים מחפשים כסף להקמת עסק? בשביל מה הם בכלל צריכים כסף?
— צריך לשכור משרד, לשכור עובדים, לקנות ציוד, לייצר את המוצר, לקנות פרסום כמובן. כל זה דורש כסף.
— נניח שכך. מאיפה ניקח כסף להקמת העסק?
— מהבנק, כמובן.
— כמה זמן צריך כדי לקחת הלוואה מהבנק?
— שעה אחת בערך.
— כמה זמן צריך כדי להחזיר את ההלוואה?
— מספר שנים.
— מישהו ערב לכך שתוכל להחזיר את ההלוואה?
— לא. הרי זה עסק. הכל יכול ללכת לא כפי המתוכנן.
— מה יקרה אם לא תחזיר את הכסף לבנק?
— הבנק ייקח לי את הדירה ואת הרכב.
— אתה מוכן לקחת סיכון כזה?
— לא הייתי רוצה...
— אז אנחנו לא ניקח הלוואה מהבנק. תזכור, הלוואה מבנק זה כמו להשתין בתחתונים בחורף. בהתחלה — מאוד חם ונעים.
— חה :) כמה מדוייק אמרת. אז מה לעשות, אלי, מאיפה לקחת כסף להקמת העסק?
—אלו עוד דרכים אתה מכיר?
— אפשר למצוא משקיע.
— למה שהמשקיע ירצה לתת לך כסף? יש לך ניסיון עסקי עשיר?
— אין לי ניסיון, אבל אולי אני אמצא רעיון גאוני?
— רעיון גאוני לא בא בחשבון, כי משקיע שם את הכסף שלו לא ברעיון, אלא ביזם שיכול לממש את הרעיון הזה. רעיונות יש כמו חול — מלא, בכל מקום ובכל תחום. אבל ישנם מעט מדי אנשים שיכולים להפוך את הרעיונות האלה לעסקים ריווחיים.
— מעניין! לא חשבתי על זה כך.
— תבין, לקבל כסף ממשקיע הרבה יותר קשה, מאשר לקבל כסף מהבנק. המשקיע שם את הכסף הפרטי שלו. הבנק — את הכסף של הלקוחות שלו. לבנק לא כל כך כואב לאבד את הכסף. אבל משקיע רציני יסחט אותך עד הסוף, עד שישקיע בך אפילו שקל אחד.
— אלי, אבל יש הרי המון משקיעים פרטיים שמשקיעים בעסקים. אני למשל קראתי שגם אתה משקיע בעסקים ובסטארט-אפים. אם אציע לך להשקיע כסף בעסק ריווחי, באילו תנאים אתה תסכים?
— תנאי אחד ויחיד. אני שם חצי ואתה שם חצי. את החצי שלך אתה לוקח מהבנק בערבות של הדירה שלך.
— אהה... ככה?..
— אז מה חשבת? אתה חושב שאני אסכן את הכסף שלי אם הבעלים של העסק לא מוכן לקחת על עצמו אחריות? נו מה, אתה שם את הדירה שלך בתור ערבות? בא לך שאשקיע בעסק שלך?
— לא. זה מפחיד.
— בדיוק. קל לבזבז כסף של אנשים אחרים כשאתה לא אחראי עליו.
— אז מאיפה לקחת כסף בלי סיכון?
— תחשוב עוד.
— אפשר לבקש כסף מקרובי משפחה — הורים, אחים, אחיות, חברים.
— יש לי אליך את אותה השאלה ששאלתי בהתחלה — אתה ערב לכך שתחזיר להם את הכסף?
— לא, כמובן. זה עסק, הכל יכול להשתבש תוך שניה.
— איך תרגיש בפני הקרובים שלך, כאשר תפסיד את הכסף שלהם?
— ארגיש לא טוב, ארגיש אשם.
— כמובן. ובכל חג ואירוע משפחתי הם יזכירו לך שהפסדת את הכסף שלהם ואתה תרגיש אשם בכל פעם מחדש.
— ומה אם אצליח להקים עסק וכן אחזיר להם את הכסף?
— זה עוד יותר גרוע.
— למה?!
— כי עכשיו בכל החגים והאירועים המשפחתיים הם יזכירו לך שאתה הפכת להיות מצליח רק כי הם עזרו לך ואם לא הם — היית נשאר לוזר כל החיים שלך.
— ככה זה בכל המשפחות?
— מובן שלא. יש יוצאים מן הכלל, אבל לרוב, הלוואה מקרובי משפחה — זאת הלוואה לכל החיים, ללא אפשרות של החזר.
— אז יוצא שלא כדאי לקחת כסף לא מהבנק, לא ממשקיע ולא מקרובי משפחה. אז מה לעשות? נגמרו לי הרעיונות מאיפה להשיג את הכסף.
— יופי. הגעת ליעד :) האפשרות הכי טובה — לא לקחת סיכונים ולא לחפש כסף להקמת עסק.
— למה?!
— לתת הלוואה ליזם מתחיל — זה כמו לתת אופנוע ספורטיבי לילד שלא יודע לרכב אפילו על אופניים. מה יקרה לילד הזה, לפי דעתך, אם הוא ירכב על האופנוע?
— הוא יתרסק.
— נכון. לכן את העסק צריך להתחיל מאפס. ללא הלוואות. אין הלוואות — אין סיכון, אין מה להפסיד.
— אז איזה כסף כן להשקיע בעסק?
— רק את הכסף שהרווחת אותו בעצמך. תאמין לי, את הכסף הזה אתה לא תשרוף כל כך מהר כמו הכסף של ההלוואות. אתה תשמור על כל שקל.
— אלי, אבל האם בכלל אפשר להקים עסק בלי כסף?
— זה בדיוק מה שאני מלמד כבר 15 שנים. אנחנו כמובן נדבר על כל הפרטים.
— אז מה כן להשקיע בעסק, אם לא כסף?
— ליזם מתחיל אין כסף, אבל יש לו משהו ששווה יותר מכסף. אתה כבר מבין מה זה, נכון?
— לא.
— רעב. ליזם מתחיל יש אנרגיה, הוא רעב, הוא רוצה להרוויח. תחושת הרעב והרצון להצליח שווים הרבה יותר מכסף. נשאר לנו רק להבין איך להפוך את תחושת הרעב לעסק ריווחי. על זה בדיוק נדבר היום.
עברה כמעט שעה. אחרי הטיול ביער חזרנו לבאניה. על הצג היה כתוב שהבאניה התחממה ל-70 מעלות.
— מעט מדי. צריך עוד — אמר אלי.
— שבעים מעלות — זה מעט מדי?! כמה כן צריך להיות?
— מאה.
— מאה מעלות?! אנחנו נתבשל שם!
— אל תפחד. אבשל אותך לאט ואשים עליך מלח לפני הבישול :)
בזמן שטיילנו ביער, אלי אסף פירות יער שאני לא מכיר. התיישבנו במרפסת של הבאניה ואלי הכין תה ריחני מהפירות האלה.
ישבנו בתוך היער, שתינו תה ונהנינו מציוץ הציפורים. זה מדהים — לשבת בכיף, כאשר אף אחד ושום דבר לא מלחיץ אותך ואתה חי בקצב רגוע. כאשר מסביב אין רעש, מכוניות, אבק, המולה. הנה, זהו החופש האמיתי שאלי מדבר עליו!
כמה צריך לעבוד ולהתאמץ כדי ליצור תנאים כאלה של מחיה? כנראה שלבן אדם רגיל מן השורה לא יספיקו חיים שלמים. זה מצויין שאפשר לבוא ל״כפר שביט״ ולקבל את כל התענוג הזה, רק כי אתה סטודנט של אלי שביט. אפילו יומיים כאן יכולים למלא אותך באנרגיה שתספיק לך למספר חודשים קדימה.
לאט לאט שתינו את כל הקומקום של התה. הבאניה הייתה צריכה עוד רבע שעה בכדי להגיע למאה מעלות. אלי הזמין אותי לקוטג׳ הפרטי שלו.
היום אלי החליט לא להעיר אותי בשעה 5:20 בבוקר, למרות שאני הייתי מוכן לטיול מהנה של הבוקר בטבע :)
אבל אלי כן עשה לי הפתעה אחרת — יום של באניה. לי, כאחד שנולד בארץ, באניה — זו הרפתקאה חדשה ומעניינת. היום אני הולך לבדוק מה זה באניה בפעם הראשונה בחיים.
בשעה תשע בבוקר אכלנו ארוחה קלילה של פירות ומיד אחרי זה נסענו ל״כפר שביט״. זה ישוב אקולוגי פרטי שאלי בונה לסטודנטים שלו.
קראתי על ״כפר שביט״ בספר ״התנ׳׳ך של היזם״, לכן הנסיעה לשם הייתה מאוד מרגשת. עוד לא שמעתי ולא ראיתי מנטור שיש לו יער אלונים פרטי שהוא בונה בו ישוב. מאוד רציתי לראות במו עיניי את כל מה שקראתי עליו בספר.
נכנסנו לאוטו. לאחר רבע שעה הגענו ל״כפר שביט״. מיד עם הכניסה לשער רואים יער אלונים. מסביב טבע שאף אחד לא נגע בו. אוויר בריח של יער, מלא בחמצן. ציוצים של ציפורים. כל זה יוצר אווירה של שלווה ורוגע. כאילו אתה נמצא בגן עדן.
בתוך היער אלי בנה מספר קוטג׳ים. כל הקוטג׳ים עשויים מעץ ומחומרי גלם נקיים ואקולוגיים. הבתים נוחים ומתוכננים עד הפרטים הקטנים, עד כדי נדנדות במרפסת.
אלי מתייחס מאוד בעדינות לכל היער. בזמן הבניה הוא לא כרת אף עץ אלון. אלי לא מרשה להיכנס עם אוטו לתוך היער, כמו כן לא מרשה לעשן בכל השטח של ״כפר שביט״.
התקרבנו לבאניה. המבנה הנפלא הזה בנוי מבולי עץ מלאים. מסתבר שאלי הזמין את בולי העץ האלה מאוקראינה, וגם את המומחים שבנו לו את הבאניה, כי בגאורגיה אין מומחים מהסוג הזה.
בתוך הבאניה — חדר מנוחה, סאונה ובריכה עם מים קרים. על הקירות תלויות מכבדות מענפי אלונים. אלי הפעיל את הסאונה ותוך כדי שהיא מתחממת הלכנו לטייל בתוך היער.
— אלי, בשביל מה אתה בונה את הכפר האקולוגי הזה?
כדי שהסטודנטים שלי יוכלו לבוא לכאן, לנוח, לנשום אוויר צח, לאכול פירות נקיים ללא כימיקלים והכי חשוב — כדי שיוכלו ליצור, לשפר ולקדם את העסקים שלהם. כאשר אנחנו ביחד, מהירות פתרון בעיות בעסק גדלה פי מאה. בתוך יומיים ב״כפר שביט״ אפשר להספיק את מה שעושים לבד במשך שנה.
— מה כבר הספקת לעשות בכפר?
— יש לנו באר פרטית משלנו בעומק של 112 מטר עם מים נקיים מן ההרים. אפילו אם בכל העולם יהיה מחסור במים — לנו יהיו מים פרטיים נקיים משלנו. נטענו 500 עצי פרי מכל הזנים והסוגים האפשריים — תפוחים, אגסים, אגוזים, רימונים, אפרסקים, תאנים, דובדבנים, ענבים, פטל, אוכמניות ועוד. יש לנו חיטה פרטית משלנו ומאפיה. בנינו מספר קוטג׳ים ובאניה.
— מרשים! מה התוכניות לעתיד?
— אני רוצה שבעוד עשר שנים יחיו כאן על בסיס קבוע 30-50 משפחות. אנחנו לא רק נעשה עסקים ביחד, אלא גם נגדל ילדים, נחיה בסביבה של אנשים עם היגיון בריא, לא נהיה תלויים במערכת הממשלתית והשגעונות שלה.
— אלי, בספר שלך ״התנ׳׳ך של היזם״ קראתי על כל הדרך שעברת עד שהגעת ל״כפר שביט״. לא יאומן שעד לפני מספר שנים, כל זה היה רק רעיון! הפכת את החלום למציאות והצלחת לבנות את גן העדן שלך על פני כדור הארץ!
— די נו, גן עדן :) אני פשוט עושה את מה שצריך לעשות וזהו זה. נחיה ונראה מה ייצא מכל הסיפור הזה. מקווה שנצליח, בעזרת השם.
רציתי לשאול את אלי עוד הרבה שאלות על ״כפר שביט״, אבל הוא עצר אותי.
— יקירי, אנחנו חייבים לדבר על העסק שלך, אחרת לא יספיק לנו הזמן.
— אני מוכן!
— איך אתה חושב, למה אנשים מחפשים כסף להקמת עסק? בשביל מה הם בכלל צריכים כסף?
— צריך לשכור משרד, לשכור עובדים, לקנות ציוד, לייצר את המוצר, לקנות פרסום כמובן. כל זה דורש כסף.
— נניח שכך. מאיפה ניקח כסף להקמת העסק?
— מהבנק, כמובן.
— כמה זמן צריך כדי לקחת הלוואה מהבנק?
— שעה אחת בערך.
— כמה זמן צריך כדי להחזיר את ההלוואה?
— מספר שנים.
— מישהו ערב לכך שתוכל להחזיר את ההלוואה?
— לא. הרי זה עסק. הכל יכול ללכת לא כפי המתוכנן.
— מה יקרה אם לא תחזיר את הכסף לבנק?
— הבנק ייקח לי את הדירה ואת הרכב.
— אתה מוכן לקחת סיכון כזה?
— לא הייתי רוצה...
— אז אנחנו לא ניקח הלוואה מהבנק. תזכור, הלוואה מבנק זה כמו להשתין בתחתונים בחורף. בהתחלה — מאוד חם ונעים.
— חה :) כמה מדוייק אמרת. אז מה לעשות, אלי, מאיפה לקחת כסף להקמת העסק?
—אלו עוד דרכים אתה מכיר?
— אפשר למצוא משקיע.
— למה שהמשקיע ירצה לתת לך כסף? יש לך ניסיון עסקי עשיר?
— אין לי ניסיון, אבל אולי אני אמצא רעיון גאוני?
— רעיון גאוני לא בא בחשבון, כי משקיע שם את הכסף שלו לא ברעיון, אלא ביזם שיכול לממש את הרעיון הזה. רעיונות יש כמו חול — מלא, בכל מקום ובכל תחום. אבל ישנם מעט מדי אנשים שיכולים להפוך את הרעיונות האלה לעסקים ריווחיים.
— מעניין! לא חשבתי על זה כך.
— תבין, לקבל כסף ממשקיע הרבה יותר קשה, מאשר לקבל כסף מהבנק. המשקיע שם את הכסף הפרטי שלו. הבנק — את הכסף של הלקוחות שלו. לבנק לא כל כך כואב לאבד את הכסף. אבל משקיע רציני יסחט אותך עד הסוף, עד שישקיע בך אפילו שקל אחד.
— אלי, אבל יש הרי המון משקיעים פרטיים שמשקיעים בעסקים. אני למשל קראתי שגם אתה משקיע בעסקים ובסטארט-אפים. אם אציע לך להשקיע כסף בעסק ריווחי, באילו תנאים אתה תסכים?
— תנאי אחד ויחיד. אני שם חצי ואתה שם חצי. את החצי שלך אתה לוקח מהבנק בערבות של הדירה שלך.
— אהה... ככה?..
— אז מה חשבת? אתה חושב שאני אסכן את הכסף שלי אם הבעלים של העסק לא מוכן לקחת על עצמו אחריות? נו מה, אתה שם את הדירה שלך בתור ערבות? בא לך שאשקיע בעסק שלך?
— לא. זה מפחיד.
— בדיוק. קל לבזבז כסף של אנשים אחרים כשאתה לא אחראי עליו.
— אז מאיפה לקחת כסף בלי סיכון?
— תחשוב עוד.
— אפשר לבקש כסף מקרובי משפחה — הורים, אחים, אחיות, חברים.
— יש לי אליך את אותה השאלה ששאלתי בהתחלה — אתה ערב לכך שתחזיר להם את הכסף?
— לא, כמובן. זה עסק, הכל יכול להשתבש תוך שניה.
— איך תרגיש בפני הקרובים שלך, כאשר תפסיד את הכסף שלהם?
— ארגיש לא טוב, ארגיש אשם.
— כמובן. ובכל חג ואירוע משפחתי הם יזכירו לך שהפסדת את הכסף שלהם ואתה תרגיש אשם בכל פעם מחדש.
— ומה אם אצליח להקים עסק וכן אחזיר להם את הכסף?
— זה עוד יותר גרוע.
— למה?!
— כי עכשיו בכל החגים והאירועים המשפחתיים הם יזכירו לך שאתה הפכת להיות מצליח רק כי הם עזרו לך ואם לא הם — היית נשאר לוזר כל החיים שלך.
— ככה זה בכל המשפחות?
— מובן שלא. יש יוצאים מן הכלל, אבל לרוב, הלוואה מקרובי משפחה — זאת הלוואה לכל החיים, ללא אפשרות של החזר.
— אז יוצא שלא כדאי לקחת כסף לא מהבנק, לא ממשקיע ולא מקרובי משפחה. אז מה לעשות? נגמרו לי הרעיונות מאיפה להשיג את הכסף.
— יופי. הגעת ליעד :) האפשרות הכי טובה — לא לקחת סיכונים ולא לחפש כסף להקמת עסק.
— למה?!
— לתת הלוואה ליזם מתחיל — זה כמו לתת אופנוע ספורטיבי לילד שלא יודע לרכב אפילו על אופניים. מה יקרה לילד הזה, לפי דעתך, אם הוא ירכב על האופנוע?
— הוא יתרסק.
— נכון. לכן את העסק צריך להתחיל מאפס. ללא הלוואות. אין הלוואות — אין סיכון, אין מה להפסיד.
— אז איזה כסף כן להשקיע בעסק?
— רק את הכסף שהרווחת אותו בעצמך. תאמין לי, את הכסף הזה אתה לא תשרוף כל כך מהר כמו הכסף של ההלוואות. אתה תשמור על כל שקל.
— אלי, אבל האם בכלל אפשר להקים עסק בלי כסף?
— זה בדיוק מה שאני מלמד כבר 15 שנים. אנחנו כמובן נדבר על כל הפרטים.
— אז מה כן להשקיע בעסק, אם לא כסף?
— ליזם מתחיל אין כסף, אבל יש לו משהו ששווה יותר מכסף. אתה כבר מבין מה זה, נכון?
— לא.
— רעב. ליזם מתחיל יש אנרגיה, הוא רעב, הוא רוצה להרוויח. תחושת הרעב והרצון להצליח שווים הרבה יותר מכסף. נשאר לנו רק להבין איך להפוך את תחושת הרעב לעסק ריווחי. על זה בדיוק נדבר היום.
עברה כמעט שעה. אחרי הטיול ביער חזרנו לבאניה. על הצג היה כתוב שהבאניה התחממה ל-70 מעלות.
— מעט מדי. צריך עוד — אמר אלי.
— שבעים מעלות — זה מעט מדי?! כמה כן צריך להיות?
— מאה.
— מאה מעלות?! אנחנו נתבשל שם!
— אל תפחד. אבשל אותך לאט ואשים עליך מלח לפני הבישול :)
בזמן שטיילנו ביער, אלי אסף פירות יער שאני לא מכיר. התיישבנו במרפסת של הבאניה ואלי הכין תה ריחני מהפירות האלה.
ישבנו בתוך היער, שתינו תה ונהנינו מציוץ הציפורים. זה מדהים — לשבת בכיף, כאשר אף אחד ושום דבר לא מלחיץ אותך ואתה חי בקצב רגוע. כאשר מסביב אין רעש, מכוניות, אבק, המולה. הנה, זהו החופש האמיתי שאלי מדבר עליו!
כמה צריך לעבוד ולהתאמץ כדי ליצור תנאים כאלה של מחיה? כנראה שלבן אדם רגיל מן השורה לא יספיקו חיים שלמים. זה מצויין שאפשר לבוא ל״כפר שביט״ ולקבל את כל התענוג הזה, רק כי אתה סטודנט של אלי שביט. אפילו יומיים כאן יכולים למלא אותך באנרגיה שתספיק לך למספר חודשים קדימה.
לאט לאט שתינו את כל הקומקום של התה. הבאניה הייתה צריכה עוד רבע שעה בכדי להגיע למאה מעלות. אלי הזמין אותי לקוטג׳ הפרטי שלו.