פרק 17. ELLINI - מתנה מזהב ב-100 דולר.
זהב הוא אחד מסוגי ההשקעות הכי מפתות. הוא לא מחליד, לא מתקלקל, לא מאבד מערכו, הוא מאוד נזיל ונייד - אתה יכול בכל רגע לקחת אותו איתך ולעבור לכל מדינה אחרת, מה שאי אפשר לעשות, למשל, עם הנדל"ן.
אני מכיר את המתכת המדהימה הזאת מילדות. אני יודע לעבוד איתה, אני יודע לעבד אותה. אני יודע להבדיל בין זהב מזויף לבין אמיתי. אני יודע איפה ואיך לקנות ולמי למכור. אני יודע עליה כמעט הכל.
יהיה טיפשי מצדי שלא להשתמש במשאב הזה, כדי ליצור ממנו מקור להכנסה פסיבית ויציבה.
לצד כל היתרונות הגדולים של זהב, יש לו גם חסרונות. החיסרון העיקרי הוא שאתה צריך להיות מעורב בתוך העסק. אתה חייב כל הזמן לפקוח עין על הזהב שלך. על כל גרם. זהב הוא עסק מאוד אינטימי.
לא רציתי לפתוח חנות תכשיטים או רשת של בוטיקים לתכשיטים. עבודה בחנות ושליטה על הצוות לא התאימו לתוכניות שלי.
הגדרתי לעצמי את המטרה של מציאת מוצר שישקול 1-2 גרם ויעלה עד 100 דולר, כך שכל אדם יוכל לקנות אותו במתנה למישהו - ליום הולדת, חתונה, קידום בעבודה, יום נישואין ועוד.
רציתי למצוא מוצר שניתן למכור באינטרנט, כדי לא לדאוג לשמירה של הסחורה ולא להתעסק בפיקוח על העובדים.
כדי למצוא רעיון טוב, החלטתי לטוס לתערוכת תכשיטים בהונג קונג. זה די רחוק, 12 שעות טיסה. אבל שווה את זה. שם נמצאת תערוכת התכשיטים הגדולה בעולם. הונג קונג עצמה היא עיר יפיפיה, אחת הערים היפות בעולם. אני מאוד אוהב אותה.
הגעתי לתערוכה. עברתי את כל המתחם לאורך ולרוחב. חרשתי אותו במשך 9 שעות. אבל לא מצאתי שום דבר מעניין. לא רציתי רעיונות בנאליים. חיפשתי משהו מיוחד, משהו שאין לאף אחד אחר.
לאחר התערוכה בהונג קונג, נסעתי לגוואנגז'ו, עיר תעשייתית ענקית בסין, צפונית להונג קונג. כשטיילתי באחד הרחובות המרכזיים של גוואנגז'ו, נכנסתי לחנות תכשיטים גדולה ושם, בין עשרות קילוגרמים של זהב, מצאתי את מה שחיפשתי כל כך הרבה זמן.
זו הייתה לוחית זהב, בעובי של נייר כסף, מזהב טהור, עם חריטה ייחודית. המוצר נראה מושך מאוד ושקל רק גרם אחד! מזכרת נהדרת ומקורית מזהב, שלא תתבייש להעניק כמתנה. קל למכור אותה בכל עת, בלי לאבד כסף.
אמרתי, "זהו! מצאתי את זה! Let’s נתחיל!".
על לוחית כזאת יכולתי לחרוט ברכות ליום הולדת, לחתונה, ללידת ילד, לדייט הראשון, לקבלת דרגה חדשה בעבודה וכו'. בדיוק מה שרציתי!
בשביל הדוגמה, קניתי שתי לוחיות – של גרם ושל שלושה גרם, באריזה יפה. בזמן שבחנות ארזו את הרכישה שלי, חשבתי על איך לייצר לוחית כזו ומה אני צריך בשביל זה?
מוצר במשקל של 3 גרם שקניתי בסין
הרעיון הראשון שעלה לי לראש: "למה להמציא את הגלגל? הנה זה, החברה כבר מייצרת מוצרים אלה! צריך להזמין אצלם ולמכור אצלי".
ביקשתי לקרוא למנהל החנות ושאלתי אותו: "אם אזמין אצלך כמויות של כאלה לוחיות, אבל עם ציורים שונים, האם תשלח לי אותם לכתובת שאציין?"
הוא התקשר למישהו ודיבר במשך עשר דקות בסינית. אחרי זה תירגם לי את התשובה, שלא שימחה אותי בכלל. המנהל אמר כי ראשית, הם לא יכולים לשנות את החריטה. היא קבועה. כדי לשנות אותה, צריך להזמין לפחות 10,000 יחידות. שנית, לא ניתן לייצא זהב מסין. הרעיון שמצאתי ירד מהפרק.
התברר שהחנות בה קניתי את המוצרים שייכת למפעל תכשיטים ענק בבעלות המדינה ומספק בתכשיטים כמעט את כל סין. כל יום הם מעבדים מאות קילוגרמים של זהב ואני לגמרי לא מעניין אותם כלקוח.
טוב, אם הם לא רוצים להכין, נכין לבד. התחלתי לחשוב איך לייצר מוצר דומה. החריטה נעשתה באמצעות מכונה והלוחית הייתה בעובי של נייר. בכלי התכשיטים הרגילים שהכרתי, ליישם את התוכנית שלי נראה בלתי אפשרי.
תהליך החריטה על הלוחית נראה לי הכי קשה. אחת האפשרויות הטובות ביותר הייתה מכונת לייזר, שניתן לצייר בעזרתה על מתכת. הלייזר יאפשר לי להדפיס על הלוחית כל דפוס ובכל כמות – אם זה אחד ואם זה אלף.
מגוואנגז'ו טסתי לתערוכת התכשיטים באיסטנבול - חשבתי שאולי אמצא שם עוד רעיון טוב. שוב, 12 שעות טיסה ויום התאקלמות. הסתובבתי בתערוכה, אבל לא מצאתי שום דבר יותר טוב מרעיון של לוחיות זהב.
בין כלי התכשיטים המוצגים בתערוכה, מצאתי לייזר יצור איטלקי. אהבתי מאוד את איכות הלייזר שלהם והזמנתי מהם את המכונה.
זה עלה לי כמעט 45,000 $. למרות שמכונות דומות מתוצרת סין נמכרו תמורת 15 אלף דולר, העדפתי את האיכות האיטלקית, כדי שאחר כך לא אצטרך לבנות את כל תהליך הייצור מחדש.
לקח שלושה חודשים עד שמכונת לייזר הגיעה מאיטליה לגאורגיה. מספר ימים לאחר מכן הגיע אלינו מהנדס מאיטליה ובמשך שלושה ימים הסביר והדגים איך לעבוד איתה.
בזמן שהמכונה היתה בדרך, החלטתי למצוא מנהל לעסק החדש וגם להכין את כל הקשור לייצור ואריזה של לוחיות זהב.
לקח לי מספר ימים למצוא מנהל חדש.
אשתי ואני לעתים קרובות אוהבים להתפנק בספא. מנהלת VIP של הספא, בחורה בשם נינו, תמיד קיבלה אותנו בכזה חום וחמימות, שהחלטתי להציע לה הצעה שהיא לא תוכל לסרב לה.
סיפרתי לה על העסק החדש והצעתי לה משכורת פי שניים ממה שהיא קיבלה בספא, בתוספת עמלות על המכירות. המשימות שלה כללו ארגון העסק, חיפוש עובדים ושיווק.
היא עבדה במשך 3 שבועות ללא הפסקה וימי מנוחה, עברה כל בתי הדפוס האפשריים והבלתי אפשריים, אבל אף בית הדפוס לא ידע לעשות אריזה כזו ובמיוחד באיכות כזו.
האריזה הפכה לבעיה אמיתית. היא הייתה מורכבת מ-5 פריטים: מעטפה, אריזת פלסטיק, בטנה מתחת ללוחית, עץ מוזהב ואריזות ניילון. כל הפריטים האלה נעשו ב-5 מפעלים שונים ובתי דפוס!
הבנתי שאף אחד לא יעשה את האריזה הזאת בגאורגיה וטסתי לאיסטנבול לתערוכת האריזות. במשך יומיים בתערוכה עברתי כ-100 בתי דפוס והצגתי לכולם את האריזה המקורית, אבל אף אחד מבתי הדפוס לא יכול היה לתת לי תשובה ברורה. כולם אמרו כי האריזה מאוד מסובכת וזה לא משתלם להם לייצר אותה, אם ההזמנה תהיה פחות מ-10,000 חתיכות. המחיר המינימלי שאני יכול לקבל היה 10$ ליחידה.
שיגעון! אני צריך "לשרוף" 100,000 דולר רק כדי לעשות פיילוט של האריזה?!
קניתי כרטיס וטסתי למוסקבה. הלכתי לחפש שם בתי דפוס. נכנסתי לכ-20 בתי דפוס שונים במוסקבה. אני מראה לכולם את האריזה ומקבל את אותה תשובה כמו באיסטנבול. המחירים גבוהים אף יותר מאשר באיסטנבול.
כבר במוסקבה, נרשמתי לתערוכת אריזות ברמת גן. טסתי לישראל והישר מהשדה נסעתי לתערוכה. אני מגיע והכל סגור. אני בהלם, שואל - "איפה התערוכה? נרשמתי! הנה טפסי רישום!״. הם אומרים:"היו מעט מדי נרשמים, אז החלטנו לבטל. מצטערים".
איזה בלגן! כל כך פשוט! ללא כל התראה! "מצטערים" וזהו!
אין מה לעשות. חזרתי הביתה. שורה תחתונה? בזבזתי המון זמן, כסף, ביקרתי שלוש מדינות, אבל לא הצלחתי למצוא פתרונות לאריזה...
טוב, אם אף אחד לא יכול, אצטרך ליצור את האריזה בעצמי. חרשתי כל אינטרנט, כדי להבין איך לארוז לוחית זהב בעובי כמה מיקרון, כך שהיא לא תתעקם בעת האריזה. לא מצאתי שום דבר מתאים.
תוך כדי לימוד נושא האריזות, התחלתי להתעניין איך ליצור לוחית זהב בעובי נייר. התברר, כי בוואלצים (מרדד זהב) פשוטים, בלתי אפשרי ליצור לוחית בעובי כזה. הלוחית תצא לא ישרה, עקומה, לא אחידה, לא חלקה.
נתקעתי. אין אפשרות להכין אריזה, את לוחית הזהב לא ניתן להשיג. העסק עומד במקום. והזמן מתקתק. אימה!
טסתי שוב לאיסטנבול לתערוכת כלי התכשיטים, בתקווה לקנות שם וואלצים מיוחדים, שבעזרתם ניתן ליצור לוחית בעובי 0.1 מ"מ.
אני מגיע לתערוכה, מראה להם את לוחית הזהב - הם מסתכלים ואומרים לי: "יקירי, אף וואלץ תכשיטים לא יצליח ליצור לוחית כזו. כדי לקבל עובי כזה, אתה צריך וואלץ תעשייתי, אשר מרדד אלומיניום. אבל בתערוכה שלנו לא תמצא ציוד כזה. אתה זקוק לטכנולוגיה שונה לגמרי, לא של התכשיטים".
הרגשתי עצוב מאוד... מה, לשווא בזבזתי כל כך הרבה זמן? לשווא קניתי לייזר? אני חייב ליישם את הרעיון. אני חייב להכין איכשהו גרסת אב טיפוס, כדי לבדוק את הרעיון.
חשבתי והחלטתי - נגיד שניצור לוחית יותר עבה. מהו הגודל המינימלי שאני יכול לקבל עם וואלץ תכשיטים?
בדקנו וקיבלנו לוחית במשקל 25 גרם. כלומר, כדי לקנות את זה, הקונה הרגיל היה צריך לשלם 1,200$! זה ממש לא 100 דולר, כפי שתכננתי.
הזמן חלף. העסק לא זז. הבעיה עם האריזות והלוחיות לא נפתרה. היינו צריכים לעשות משהו.
החלטתי שאני אעשה לוחיות כסף. כסף הוא לא יקר כמו זהב. לכן, גם אם הוא שוקל 25 גרם - אני עדיין עומד במטרה - מתנה במאה דולר.
למען האמת, ברגע זה, העסק איבד את כל האטרקטיביות שלו בעייני, כי אני תכננתי להשקיע בזהב, אבל יוצא עסק רגיל במקום השקעה. בכל זאת החלטתי להביא את הרעיון עד הסוף, כדי ללמוד הכל על העסק הזה. זה כבר הפך לאתגר ספורטיבי לחלוטין.
התחלתי לבחון את נושא לוחיות הכסף. אבל אפילו מכסף לא יצא מה שרציתי! הלוחיות יצאו עקומות, מחוספסות, לא חלקות. אבל כדי שהלייזר יצייר על מתכת, צריכים לוחית שטוחה וחלקה לחלוטין.
טסתי שוב לאיסטנבול. הגעתי אל היצרנים, הראיתי להם את הלוחית ואמרתי - אני צריך כזו לוחית מכסף, אבל היא צריכה להיות שטוחה וחלקה לגמרי. כולם אמרו לי: ״תשאיר לנו את הטלפון שלך, נבדוק מה אפשר לעשות ונצור איתך קשר״.
עבר שבוע, שבועיים - אף אחד לא מתקשר. בסופו של דבר, רק ספק אחד התקשר ואמר שהוא יכול לבצע את ההזמנה, אבל המחיר עבור כל לוחית יהיה 50$ והוא לא מבטיח כי הלוחית תצא שטוחה. ברור שזה לא בא בחשבון.
מה לעשות?!!
נסעתי לישראל לחנות רשבל, הנמצאת ברחוב אלנבי בתל אביב. נזכרתי שרשבל מייבאים מוצרי כסף מוגמרים למחצה מאיטליה וקיוויתי שיידעו להגיד לי לאן לפנות.
הכרתי מזמן את בעל חנות רשבל, עוד בתקופה כשגרנו בישראל. את כל הכלים לחנות ולייצור תכשיטים קנינו כאן.
סיפרתי לבעלים על הבעיה שלי. הוא אומר לי: "אי אפשר להכין לוחית כזאת בישראל. גם באיסטנבול אף אחד לא יעשה לך את זה. יש רק מקום אחד בעולם שבו זה נעשה - גרמניה. אבל הם לא יעבדו איתך. זה מפעל ענק ואתה לא מעניין אותם. אבל אני יכול לעזור לך. אנחנו עובדים איתם הרבה זמן ומזמינים מהם מאות קילוגרמים של סחורות מדי חודש. אני יכול להוסיף את ההזמנה שלך להזמנה גדולה שלנו ואז הם יעשו את זה".
הצעה מעולה! כמובן שהסכמתי. הבעלים התקשר למפעל בגרמניה, בירר מחירים ועשיתי הזמנה ל -500 לוחיות הכסף הראשונות.
בשעה טובה! סוף כל סוף נפתרה הבעיה! נותר להמתין ממש מעט - כולה שלושה חודשים... בגלל שהיו צריכים להכין את הלוחיות, הן היו צריכות להגיע לישראל ורק אז יכולתי להביא אותן לגאורגיה.
שלושה חודשים חלפו. הלוחיות הגיעו. דקות. נקיות. חלקות. ישרות. מושלמות. מיד רואים שעשו אותן גרמנים. המחיר יצא די סביר - $23 לכל לוחית.
יש לוחיות! נשאר לארוז את הסחורה. טסתי שוב לאיסטנבול כדי להכין את האריזה, אבל לגודל החדש של הלוחיות.
כדי לפשט את האריזה, החלטתי להכין אותה לא מחמישה אלמנטים, אלא משניים. היה לי כבר רעיון איך לעשות את זה. הגעתי לאחד מבתי הדפוס הטובים ביותר באיסטנבול, ישבתי איתם חצי יום ובסוף הכנו אבטיפוס אחד של אריזה.
אוקיי, כמה זה יעלה לי? "ההזמנה המינימלית היא 30,000 יחידות. העלות של יחידה אחת היא 7 דולר".
שוב הגעתי למבוי סתום. אני לא יכול להזמין 30,000 אריזות כדי לעשות פיילוט! אני לא צריך כל כך הרבה! אני לא רואה שום סיבה לשרוף 200,000 $ על האריזות, כאשר העסק אפילו לא פועל!
טסתי מיד מאיסטנבול לישראל. אני בא לבית דפוס מוכר, מציג אבטיפוס ושואל: ״אתם יכולים לעשות את זה?״.
הסתכלו: ״כן, אנחנו יכולים״. עשו חשבון. ההזמנה המינימלית היא 10,000 יחידות. 12.5 דולר ליחידה. אני אומר - לא, חבר'ה, אני צריך מקסימום 1000 יחידות. הם סירבו.
אני חוזר לגאורגיה, מראה לנינו את אבטיפוס ואומר: ״לכי לבתי הדפוס ותשאלי אם הם יכולים לעשות את זה״.
באורח פלא, בית דפוס אחד הסכים לעשות ידנית (!) 500 יחידות! ועוד עם סגיר מגנטי! באיזה מחיר? 2 דולר ליחידה! רק 2 דולר!
מזל טוב! אפשר להתחיל את הפיילוט!
לאחר שבוע כבר היה במשרד שלנו צרור ראשון של אריזות שהוכנו ידנית. אני חייב לציין, כי למרות ההרכבה הידנית, האריזות היו יפות ובאיכות גבוהה מאוד.
יש אריזה, יש לוחיות, יש מכונת לייזר! יש כמעט את הכל!
סוף סוף הגיעו האריזות החדשות שלנו!
נשאר ממש מעט - להכין מוצר ולמכור אותו :)
אבל המודל העסקי המקורי שלי כבר השתנה לגמרי. זה כבר לא לוחית זהב. זה כבר לא אותה אריזה. רציתי למכור גרם מתנה של זהב עבור $100 ועכשיו יש לי מוצר אחר לגמרי.
נינו מצאה גרפיקאי טוב שסיפק לנו סוגים שונים של עיצובים ללוחיות. הכנו 100 לוחיות שונות עם נושאים שונים - החל מימי הולדת עד לחתונות.
המוצר יצא יפה מאוד. ייחודי. מדהים. אתה פותח את האריזה והלוחית מבריקה וזורחת. היה נעים להסתכל על המוצר המוגמר ולהבין כי המסע הארוך לא היה לשווא.
התחלנו למכור. אנחנו מראים את הסחורה ללקוח והוא אומר:
- מה זה?
- מתנה יפה שאתה יכול לתת ליום ההולדת.
- בשביל מה אני צריך את זה?
- איך בשביל מה? מזכרת מיוחדת! לוחית כסף עם ברכה שלך!
- אתה יודע, ב-$ 100, אני יכול לקנות הרבה מתנות כאלה...
שיט...
מה לא ניסינו לעשות עם נינו - להציג את הסחורה בחלונות ראווה, ויטרינות מסתובבים במרכזי תיירות, הצגה בחנויות, קידום בפייסבוק, באתרי אינטרנט, מתנות לחברות גדולות, הפקה ופירסום קטעי וידאו מקוריים...
הסחורה, כמובן, נמכרה, אבל לא בכמויות כאלה שזה יכול להיקרא עסק ובטח לא השקעה אטרקטיבית.
כעבור שישה חודשים נמאס לי. המטרה שלי הייתה להשקיע בזהב, אבל יצא עסק רגיל עם כאב ראש לא קטן.
סגרתי את העסק. העברתי את נינו לעסק אחר, את מכונת הלייזר ארזתי לזמנים טובים יותר. היא עדיין ארוזה ללא שימוש.
השיעור הזה עלה לי 140 אלף דולר. אבל עכשיו יש לי ניסיון ויש לי על מה ספר לכם :) אין מה לעשות - לימודים עולים כסף.
מה הייתי עושה אחרת אם הייתי מתחיל מהתחלה?
הייתי קונה 30 יחידות של לוחיות סיניות ומנסה למכור אותם - בחנויות, בפייסבוק וכו'. הייתי קודם כל בודק את השוק.
כן, החריטה הייתה נשארת בסינית. לא נורא. הייתי מצרף ברכה רגילה על גלויה ונותן זהב במתנה.
המבחן הזה היה עולה לי לכל היותר 10,000 $, יחד עם נסיעות, אבל לא 140,000 $.
אבל השיעור החשוב ביותר שלמדתי מהסיפור הזה:
זהב הוא אחד מסוגי ההשקעות הכי מפתות. הוא לא מחליד, לא מתקלקל, לא מאבד מערכו, הוא מאוד נזיל ונייד - אתה יכול בכל רגע לקחת אותו איתך ולעבור לכל מדינה אחרת, מה שאי אפשר לעשות, למשל, עם הנדל"ן.
אני מכיר את המתכת המדהימה הזאת מילדות. אני יודע לעבוד איתה, אני יודע לעבד אותה. אני יודע להבדיל בין זהב מזויף לבין אמיתי. אני יודע איפה ואיך לקנות ולמי למכור. אני יודע עליה כמעט הכל.
יהיה טיפשי מצדי שלא להשתמש במשאב הזה, כדי ליצור ממנו מקור להכנסה פסיבית ויציבה.
לצד כל היתרונות הגדולים של זהב, יש לו גם חסרונות. החיסרון העיקרי הוא שאתה צריך להיות מעורב בתוך העסק. אתה חייב כל הזמן לפקוח עין על הזהב שלך. על כל גרם. זהב הוא עסק מאוד אינטימי.
לא רציתי לפתוח חנות תכשיטים או רשת של בוטיקים לתכשיטים. עבודה בחנות ושליטה על הצוות לא התאימו לתוכניות שלי.
הגדרתי לעצמי את המטרה של מציאת מוצר שישקול 1-2 גרם ויעלה עד 100 דולר, כך שכל אדם יוכל לקנות אותו במתנה למישהו - ליום הולדת, חתונה, קידום בעבודה, יום נישואין ועוד.
רציתי למצוא מוצר שניתן למכור באינטרנט, כדי לא לדאוג לשמירה של הסחורה ולא להתעסק בפיקוח על העובדים.
כדי למצוא רעיון טוב, החלטתי לטוס לתערוכת תכשיטים בהונג קונג. זה די רחוק, 12 שעות טיסה. אבל שווה את זה. שם נמצאת תערוכת התכשיטים הגדולה בעולם. הונג קונג עצמה היא עיר יפיפיה, אחת הערים היפות בעולם. אני מאוד אוהב אותה.
הגעתי לתערוכה. עברתי את כל המתחם לאורך ולרוחב. חרשתי אותו במשך 9 שעות. אבל לא מצאתי שום דבר מעניין. לא רציתי רעיונות בנאליים. חיפשתי משהו מיוחד, משהו שאין לאף אחד אחר.
לאחר התערוכה בהונג קונג, נסעתי לגוואנגז'ו, עיר תעשייתית ענקית בסין, צפונית להונג קונג. כשטיילתי באחד הרחובות המרכזיים של גוואנגז'ו, נכנסתי לחנות תכשיטים גדולה ושם, בין עשרות קילוגרמים של זהב, מצאתי את מה שחיפשתי כל כך הרבה זמן.
זו הייתה לוחית זהב, בעובי של נייר כסף, מזהב טהור, עם חריטה ייחודית. המוצר נראה מושך מאוד ושקל רק גרם אחד! מזכרת נהדרת ומקורית מזהב, שלא תתבייש להעניק כמתנה. קל למכור אותה בכל עת, בלי לאבד כסף.
אמרתי, "זהו! מצאתי את זה! Let’s נתחיל!".
על לוחית כזאת יכולתי לחרוט ברכות ליום הולדת, לחתונה, ללידת ילד, לדייט הראשון, לקבלת דרגה חדשה בעבודה וכו'. בדיוק מה שרציתי!
בשביל הדוגמה, קניתי שתי לוחיות – של גרם ושל שלושה גרם, באריזה יפה. בזמן שבחנות ארזו את הרכישה שלי, חשבתי על איך לייצר לוחית כזו ומה אני צריך בשביל זה?
מוצר במשקל של 3 גרם שקניתי בסין
הרעיון הראשון שעלה לי לראש: "למה להמציא את הגלגל? הנה זה, החברה כבר מייצרת מוצרים אלה! צריך להזמין אצלם ולמכור אצלי".
ביקשתי לקרוא למנהל החנות ושאלתי אותו: "אם אזמין אצלך כמויות של כאלה לוחיות, אבל עם ציורים שונים, האם תשלח לי אותם לכתובת שאציין?"
הוא התקשר למישהו ודיבר במשך עשר דקות בסינית. אחרי זה תירגם לי את התשובה, שלא שימחה אותי בכלל. המנהל אמר כי ראשית, הם לא יכולים לשנות את החריטה. היא קבועה. כדי לשנות אותה, צריך להזמין לפחות 10,000 יחידות. שנית, לא ניתן לייצא זהב מסין. הרעיון שמצאתי ירד מהפרק.
התברר שהחנות בה קניתי את המוצרים שייכת למפעל תכשיטים ענק בבעלות המדינה ומספק בתכשיטים כמעט את כל סין. כל יום הם מעבדים מאות קילוגרמים של זהב ואני לגמרי לא מעניין אותם כלקוח.
טוב, אם הם לא רוצים להכין, נכין לבד. התחלתי לחשוב איך לייצר מוצר דומה. החריטה נעשתה באמצעות מכונה והלוחית הייתה בעובי של נייר. בכלי התכשיטים הרגילים שהכרתי, ליישם את התוכנית שלי נראה בלתי אפשרי.
תהליך החריטה על הלוחית נראה לי הכי קשה. אחת האפשרויות הטובות ביותר הייתה מכונת לייזר, שניתן לצייר בעזרתה על מתכת. הלייזר יאפשר לי להדפיס על הלוחית כל דפוס ובכל כמות – אם זה אחד ואם זה אלף.
מגוואנגז'ו טסתי לתערוכת התכשיטים באיסטנבול - חשבתי שאולי אמצא שם עוד רעיון טוב. שוב, 12 שעות טיסה ויום התאקלמות. הסתובבתי בתערוכה, אבל לא מצאתי שום דבר יותר טוב מרעיון של לוחיות זהב.
בין כלי התכשיטים המוצגים בתערוכה, מצאתי לייזר יצור איטלקי. אהבתי מאוד את איכות הלייזר שלהם והזמנתי מהם את המכונה.
זה עלה לי כמעט 45,000 $. למרות שמכונות דומות מתוצרת סין נמכרו תמורת 15 אלף דולר, העדפתי את האיכות האיטלקית, כדי שאחר כך לא אצטרך לבנות את כל תהליך הייצור מחדש.
לקח שלושה חודשים עד שמכונת לייזר הגיעה מאיטליה לגאורגיה. מספר ימים לאחר מכן הגיע אלינו מהנדס מאיטליה ובמשך שלושה ימים הסביר והדגים איך לעבוד איתה.
בזמן שהמכונה היתה בדרך, החלטתי למצוא מנהל לעסק החדש וגם להכין את כל הקשור לייצור ואריזה של לוחיות זהב.
לקח לי מספר ימים למצוא מנהל חדש.
אשתי ואני לעתים קרובות אוהבים להתפנק בספא. מנהלת VIP של הספא, בחורה בשם נינו, תמיד קיבלה אותנו בכזה חום וחמימות, שהחלטתי להציע לה הצעה שהיא לא תוכל לסרב לה.
סיפרתי לה על העסק החדש והצעתי לה משכורת פי שניים ממה שהיא קיבלה בספא, בתוספת עמלות על המכירות. המשימות שלה כללו ארגון העסק, חיפוש עובדים ושיווק.
מפתח 55 להצלחה: אם אתה אוהב איך שהעובד מבצע את התפקיד שלו - זכור אותו וברגע הנכון קח אותו לעבוד לעסק שלך. ראית את העובד בעבודה, אתה יכול להיות בטוח שהוא יתייחס ללקוחות שלך בדיוק כמו שהוא מתייחס אליך.
אולי זה נראה לא מוסרי, לקחת עובד מעסק אחר, אבל אני לא רואה שום דבר רע בזה. אני מציע לאדם אפשרות של צמיחה בקריירה ונותן לו זכות לבחור היכן הוא מעדיף לעבוד. צריך לדעת למצוא ולהעריך אנשים טובים.
אגב, סטיב ג'ובס (מייסד אפל) בדיוק כך חיפש את המנהלים והעובדים שלו. יש מה ללמוד ממנו.
פתחתי חברה בשם ELLINI. המשימה הראשונה שנתתי לנינו היה נושא האריזות. נתתי לה את האריזה, שבה הבאתי מזכרת סינית ואמרתי - תעשי סיבוב בין כל בתי הדפוס ותעשי כך שתהיה לנו אריזה כזאת.אולי זה נראה לא מוסרי, לקחת עובד מעסק אחר, אבל אני לא רואה שום דבר רע בזה. אני מציע לאדם אפשרות של צמיחה בקריירה ונותן לו זכות לבחור היכן הוא מעדיף לעבוד. צריך לדעת למצוא ולהעריך אנשים טובים.
אגב, סטיב ג'ובס (מייסד אפל) בדיוק כך חיפש את המנהלים והעובדים שלו. יש מה ללמוד ממנו.
היא עבדה במשך 3 שבועות ללא הפסקה וימי מנוחה, עברה כל בתי הדפוס האפשריים והבלתי אפשריים, אבל אף בית הדפוס לא ידע לעשות אריזה כזו ובמיוחד באיכות כזו.
האריזה הפכה לבעיה אמיתית. היא הייתה מורכבת מ-5 פריטים: מעטפה, אריזת פלסטיק, בטנה מתחת ללוחית, עץ מוזהב ואריזות ניילון. כל הפריטים האלה נעשו ב-5 מפעלים שונים ובתי דפוס!
הבנתי שאף אחד לא יעשה את האריזה הזאת בגאורגיה וטסתי לאיסטנבול לתערוכת האריזות. במשך יומיים בתערוכה עברתי כ-100 בתי דפוס והצגתי לכולם את האריזה המקורית, אבל אף אחד מבתי הדפוס לא יכול היה לתת לי תשובה ברורה. כולם אמרו כי האריזה מאוד מסובכת וזה לא משתלם להם לייצר אותה, אם ההזמנה תהיה פחות מ-10,000 חתיכות. המחיר המינימלי שאני יכול לקבל היה 10$ ליחידה.
שיגעון! אני צריך "לשרוף" 100,000 דולר רק כדי לעשות פיילוט של האריזה?!
קניתי כרטיס וטסתי למוסקבה. הלכתי לחפש שם בתי דפוס. נכנסתי לכ-20 בתי דפוס שונים במוסקבה. אני מראה לכולם את האריזה ומקבל את אותה תשובה כמו באיסטנבול. המחירים גבוהים אף יותר מאשר באיסטנבול.
כבר במוסקבה, נרשמתי לתערוכת אריזות ברמת גן. טסתי לישראל והישר מהשדה נסעתי לתערוכה. אני מגיע והכל סגור. אני בהלם, שואל - "איפה התערוכה? נרשמתי! הנה טפסי רישום!״. הם אומרים:"היו מעט מדי נרשמים, אז החלטנו לבטל. מצטערים".
איזה בלגן! כל כך פשוט! ללא כל התראה! "מצטערים" וזהו!
אין מה לעשות. חזרתי הביתה. שורה תחתונה? בזבזתי המון זמן, כסף, ביקרתי שלוש מדינות, אבל לא הצלחתי למצוא פתרונות לאריזה...
טוב, אם אף אחד לא יכול, אצטרך ליצור את האריזה בעצמי. חרשתי כל אינטרנט, כדי להבין איך לארוז לוחית זהב בעובי כמה מיקרון, כך שהיא לא תתעקם בעת האריזה. לא מצאתי שום דבר מתאים.
תוך כדי לימוד נושא האריזות, התחלתי להתעניין איך ליצור לוחית זהב בעובי נייר. התברר, כי בוואלצים (מרדד זהב) פשוטים, בלתי אפשרי ליצור לוחית בעובי כזה. הלוחית תצא לא ישרה, עקומה, לא אחידה, לא חלקה.
נתקעתי. אין אפשרות להכין אריזה, את לוחית הזהב לא ניתן להשיג. העסק עומד במקום. והזמן מתקתק. אימה!
טסתי שוב לאיסטנבול לתערוכת כלי התכשיטים, בתקווה לקנות שם וואלצים מיוחדים, שבעזרתם ניתן ליצור לוחית בעובי 0.1 מ"מ.
אני מגיע לתערוכה, מראה להם את לוחית הזהב - הם מסתכלים ואומרים לי: "יקירי, אף וואלץ תכשיטים לא יצליח ליצור לוחית כזו. כדי לקבל עובי כזה, אתה צריך וואלץ תעשייתי, אשר מרדד אלומיניום. אבל בתערוכה שלנו לא תמצא ציוד כזה. אתה זקוק לטכנולוגיה שונה לגמרי, לא של התכשיטים".
הרגשתי עצוב מאוד... מה, לשווא בזבזתי כל כך הרבה זמן? לשווא קניתי לייזר? אני חייב ליישם את הרעיון. אני חייב להכין איכשהו גרסת אב טיפוס, כדי לבדוק את הרעיון.
חשבתי והחלטתי - נגיד שניצור לוחית יותר עבה. מהו הגודל המינימלי שאני יכול לקבל עם וואלץ תכשיטים?
בדקנו וקיבלנו לוחית במשקל 25 גרם. כלומר, כדי לקנות את זה, הקונה הרגיל היה צריך לשלם 1,200$! זה ממש לא 100 דולר, כפי שתכננתי.
הזמן חלף. העסק לא זז. הבעיה עם האריזות והלוחיות לא נפתרה. היינו צריכים לעשות משהו.
החלטתי שאני אעשה לוחיות כסף. כסף הוא לא יקר כמו זהב. לכן, גם אם הוא שוקל 25 גרם - אני עדיין עומד במטרה - מתנה במאה דולר.
למען האמת, ברגע זה, העסק איבד את כל האטרקטיביות שלו בעייני, כי אני תכננתי להשקיע בזהב, אבל יוצא עסק רגיל במקום השקעה. בכל זאת החלטתי להביא את הרעיון עד הסוף, כדי ללמוד הכל על העסק הזה. זה כבר הפך לאתגר ספורטיבי לחלוטין.
התחלתי לבחון את נושא לוחיות הכסף. אבל אפילו מכסף לא יצא מה שרציתי! הלוחיות יצאו עקומות, מחוספסות, לא חלקות. אבל כדי שהלייזר יצייר על מתכת, צריכים לוחית שטוחה וחלקה לחלוטין.
טסתי שוב לאיסטנבול. הגעתי אל היצרנים, הראיתי להם את הלוחית ואמרתי - אני צריך כזו לוחית מכסף, אבל היא צריכה להיות שטוחה וחלקה לגמרי. כולם אמרו לי: ״תשאיר לנו את הטלפון שלך, נבדוק מה אפשר לעשות ונצור איתך קשר״.
עבר שבוע, שבועיים - אף אחד לא מתקשר. בסופו של דבר, רק ספק אחד התקשר ואמר שהוא יכול לבצע את ההזמנה, אבל המחיר עבור כל לוחית יהיה 50$ והוא לא מבטיח כי הלוחית תצא שטוחה. ברור שזה לא בא בחשבון.
מה לעשות?!!
נסעתי לישראל לחנות רשבל, הנמצאת ברחוב אלנבי בתל אביב. נזכרתי שרשבל מייבאים מוצרי כסף מוגמרים למחצה מאיטליה וקיוויתי שיידעו להגיד לי לאן לפנות.
הכרתי מזמן את בעל חנות רשבל, עוד בתקופה כשגרנו בישראל. את כל הכלים לחנות ולייצור תכשיטים קנינו כאן.
סיפרתי לבעלים על הבעיה שלי. הוא אומר לי: "אי אפשר להכין לוחית כזאת בישראל. גם באיסטנבול אף אחד לא יעשה לך את זה. יש רק מקום אחד בעולם שבו זה נעשה - גרמניה. אבל הם לא יעבדו איתך. זה מפעל ענק ואתה לא מעניין אותם. אבל אני יכול לעזור לך. אנחנו עובדים איתם הרבה זמן ומזמינים מהם מאות קילוגרמים של סחורות מדי חודש. אני יכול להוסיף את ההזמנה שלך להזמנה גדולה שלנו ואז הם יעשו את זה".
הצעה מעולה! כמובן שהסכמתי. הבעלים התקשר למפעל בגרמניה, בירר מחירים ועשיתי הזמנה ל -500 לוחיות הכסף הראשונות.
בשעה טובה! סוף כל סוף נפתרה הבעיה! נותר להמתין ממש מעט - כולה שלושה חודשים... בגלל שהיו צריכים להכין את הלוחיות, הן היו צריכות להגיע לישראל ורק אז יכולתי להביא אותן לגאורגיה.
שלושה חודשים חלפו. הלוחיות הגיעו. דקות. נקיות. חלקות. ישרות. מושלמות. מיד רואים שעשו אותן גרמנים. המחיר יצא די סביר - $23 לכל לוחית.
יש לוחיות! נשאר לארוז את הסחורה. טסתי שוב לאיסטנבול כדי להכין את האריזה, אבל לגודל החדש של הלוחיות.
כדי לפשט את האריזה, החלטתי להכין אותה לא מחמישה אלמנטים, אלא משניים. היה לי כבר רעיון איך לעשות את זה. הגעתי לאחד מבתי הדפוס הטובים ביותר באיסטנבול, ישבתי איתם חצי יום ובסוף הכנו אבטיפוס אחד של אריזה.
אוקיי, כמה זה יעלה לי? "ההזמנה המינימלית היא 30,000 יחידות. העלות של יחידה אחת היא 7 דולר".
שוב הגעתי למבוי סתום. אני לא יכול להזמין 30,000 אריזות כדי לעשות פיילוט! אני לא צריך כל כך הרבה! אני לא רואה שום סיבה לשרוף 200,000 $ על האריזות, כאשר העסק אפילו לא פועל!
טסתי מיד מאיסטנבול לישראל. אני בא לבית דפוס מוכר, מציג אבטיפוס ושואל: ״אתם יכולים לעשות את זה?״.
הסתכלו: ״כן, אנחנו יכולים״. עשו חשבון. ההזמנה המינימלית היא 10,000 יחידות. 12.5 דולר ליחידה. אני אומר - לא, חבר'ה, אני צריך מקסימום 1000 יחידות. הם סירבו.
אני חוזר לגאורגיה, מראה לנינו את אבטיפוס ואומר: ״לכי לבתי הדפוס ותשאלי אם הם יכולים לעשות את זה״.
באורח פלא, בית דפוס אחד הסכים לעשות ידנית (!) 500 יחידות! ועוד עם סגיר מגנטי! באיזה מחיר? 2 דולר ליחידה! רק 2 דולר!
מזל טוב! אפשר להתחיל את הפיילוט!
לאחר שבוע כבר היה במשרד שלנו צרור ראשון של אריזות שהוכנו ידנית. אני חייב לציין, כי למרות ההרכבה הידנית, האריזות היו יפות ובאיכות גבוהה מאוד.
יש אריזה, יש לוחיות, יש מכונת לייזר! יש כמעט את הכל!
סוף סוף הגיעו האריזות החדשות שלנו!
נשאר ממש מעט - להכין מוצר ולמכור אותו :)
אבל המודל העסקי המקורי שלי כבר השתנה לגמרי. זה כבר לא לוחית זהב. זה כבר לא אותה אריזה. רציתי למכור גרם מתנה של זהב עבור $100 ועכשיו יש לי מוצר אחר לגמרי.
נינו מצאה גרפיקאי טוב שסיפק לנו סוגים שונים של עיצובים ללוחיות. הכנו 100 לוחיות שונות עם נושאים שונים - החל מימי הולדת עד לחתונות.
המוצר יצא יפה מאוד. ייחודי. מדהים. אתה פותח את האריזה והלוחית מבריקה וזורחת. היה נעים להסתכל על המוצר המוגמר ולהבין כי המסע הארוך לא היה לשווא.
התחלנו למכור. אנחנו מראים את הסחורה ללקוח והוא אומר:
- מה זה?
- מתנה יפה שאתה יכול לתת ליום ההולדת.
- בשביל מה אני צריך את זה?
- איך בשביל מה? מזכרת מיוחדת! לוחית כסף עם ברכה שלך!
- אתה יודע, ב-$ 100, אני יכול לקנות הרבה מתנות כאלה...
שיט...
מה לא ניסינו לעשות עם נינו - להציג את הסחורה בחלונות ראווה, ויטרינות מסתובבים במרכזי תיירות, הצגה בחנויות, קידום בפייסבוק, באתרי אינטרנט, מתנות לחברות גדולות, הפקה ופירסום קטעי וידאו מקוריים...
הסחורה, כמובן, נמכרה, אבל לא בכמויות כאלה שזה יכול להיקרא עסק ובטח לא השקעה אטרקטיבית.
כעבור שישה חודשים נמאס לי. המטרה שלי הייתה להשקיע בזהב, אבל יצא עסק רגיל עם כאב ראש לא קטן.
סגרתי את העסק. העברתי את נינו לעסק אחר, את מכונת הלייזר ארזתי לזמנים טובים יותר. היא עדיין ארוזה ללא שימוש.
השיעור הזה עלה לי 140 אלף דולר. אבל עכשיו יש לי ניסיון ויש לי על מה ספר לכם :) אין מה לעשות - לימודים עולים כסף.
מה הייתי עושה אחרת אם הייתי מתחיל מהתחלה?
הייתי קונה 30 יחידות של לוחיות סיניות ומנסה למכור אותם - בחנויות, בפייסבוק וכו'. הייתי קודם כל בודק את השוק.
כן, החריטה הייתה נשארת בסינית. לא נורא. הייתי מצרף ברכה רגילה על גלויה ונותן זהב במתנה.
המבחן הזה היה עולה לי לכל היותר 10,000 $, יחד עם נסיעות, אבל לא 140,000 $.
מפתח 56 להצלחה: לא משנה מה אתה מתכנן לעשות - תמיד אפשר וצריך למצוא דרך לבדוק את השוק לפני השקעה בייצור.
לא הייתי מבזבז כל כך הרבה זמן בייצור, שהתברר כמיותר לחלוטין. הייתי צריך להתחיל את הייצור רק לאחר שהייתי מוודא, כי יש ביקוש למוצר זה.אבל השיעור החשוב ביותר שלמדתי מהסיפור הזה:
מפתח 57 להצלחה: לא צריך להמציא את הגלגל ולחפש מוצרים מיוחדים. רוצה להרוויח כסף - תמכור בנאליות. פתרון בנאלי לבעיות בנאליות.