7. מועדון 99
למלך אחד היה משרת שתמיד חייך. מהבוקר, שיר קצר, מצב רוח מצוין, והוא אסיר תודה על הכל. אישה, ילדים, בית, אוכל, כמה מטבעות כסף, והכל מתאים לו.
יום אחד המלך לא התאפק:
— ספר לי, מה הסוד שלך? למה אתה תמיד כל כך מרוצה?
המשרת ענה:
— אין שום סוד. פשוט אין לי סיבה להיות עצוב. המלך שלי מכבד אותי בכך שהוא מרשה לי לשרת אותו. אני, אשתי וילדיי גרים בבית שניתן לנו. אנחנו לבושים, שבעים, ומלבד זאת הוד מעלתך לפעמים מעניק לי מטבעות שמאפשרים לנו ליהנות מהנאות קטנות. איך לא אהיה מאושר?
המלך, כמובן, לא האמין. איך זה, בלי ארמונות, זהב ושלטון, ובכל זאת מאושר? חשוד! הוא קרא לחכם.
החכם אומר:
— הכל פשוט, הוד מעלתך. הוא מחוץ למועדון 99.
— איזה מועדון? — התפלא המלך.
— אתה צריך לראות הכל במו עיניך. הכן ארנק עם 99 מטבעות זהב.
בלילה הם נכנסו בשקט לביתו של המשרת ושמו על השולחן שקיק ובו 99 מטבעות, ולידו פתק: ״מטבעות הזהב האלה שלך. זהו פרס על כך שהיית אדם טוב״.
המשרת התעורר, מצא את הזהב, קרא את הפתק, ניער את השקיק, שמע את צלצול המטבעות, הצמיד את השקיק לחזהו, ועיניו נצצו. הוא הביט סביבו וסגר את הדלת, שמעולם קודם לכן לא טרח לסגור.
הוא הדליק נר, שפך את המטבעות והחל לספור. ערימה אחת של עשרה מטבעות. שנייה. שלישית... האחרונה, תשעה מטבעות.
הוא ספר הכל שוב. בדק את הרצפה, את הארנק, את הכיסים. לא, 99. לא מאה. לא מושלם!
— שדדו אותי! חסר מטבע אחד!
קמטים הופיעו על פניו, עיניו הצטמצמו, פיו התעקם. הוא לקח דף, התיישב לחשב כמה יצטרך לחסוך כדי להרוויח את המטבע הזה. אחת עשרה שנים? הרבה מדי. עם המשכורת של אשתו, שבע. גם זה הרבה זמן. ואם יחסוך? זוג נעליים אחד פחות, קצת פחות אוכל, אולי בתוך ארבע שנים זה יצליח...
מאז המשרת לא חייך יותר לעולם. הוא היה זועף ועצוב. הוא הצטרף למועדון 99, מועדון של אנשים שיש להם כמעט הכל, אבל הם לא מרוצים ואומללים.
רובנו מבלים את כל חיינו במועדון הארור הזה. יש לנו 99 מטבעות, אבל אנחנו סובלים בגלל אותו מטבע חסר. תמיד חסר לנו משהו.
למלך אחד היה משרת שתמיד חייך. מהבוקר, שיר קצר, מצב רוח מצוין, והוא אסיר תודה על הכל. אישה, ילדים, בית, אוכל, כמה מטבעות כסף, והכל מתאים לו.
יום אחד המלך לא התאפק:
— ספר לי, מה הסוד שלך? למה אתה תמיד כל כך מרוצה?
המשרת ענה:
— אין שום סוד. פשוט אין לי סיבה להיות עצוב. המלך שלי מכבד אותי בכך שהוא מרשה לי לשרת אותו. אני, אשתי וילדיי גרים בבית שניתן לנו. אנחנו לבושים, שבעים, ומלבד זאת הוד מעלתך לפעמים מעניק לי מטבעות שמאפשרים לנו ליהנות מהנאות קטנות. איך לא אהיה מאושר?
המלך, כמובן, לא האמין. איך זה, בלי ארמונות, זהב ושלטון, ובכל זאת מאושר? חשוד! הוא קרא לחכם.
החכם אומר:
— הכל פשוט, הוד מעלתך. הוא מחוץ למועדון 99.
— איזה מועדון? — התפלא המלך.
— אתה צריך לראות הכל במו עיניך. הכן ארנק עם 99 מטבעות זהב.
בלילה הם נכנסו בשקט לביתו של המשרת ושמו על השולחן שקיק ובו 99 מטבעות, ולידו פתק: ״מטבעות הזהב האלה שלך. זהו פרס על כך שהיית אדם טוב״.
המשרת התעורר, מצא את הזהב, קרא את הפתק, ניער את השקיק, שמע את צלצול המטבעות, הצמיד את השקיק לחזהו, ועיניו נצצו. הוא הביט סביבו וסגר את הדלת, שמעולם קודם לכן לא טרח לסגור.
הוא הדליק נר, שפך את המטבעות והחל לספור. ערימה אחת של עשרה מטבעות. שנייה. שלישית... האחרונה, תשעה מטבעות.
הוא ספר הכל שוב. בדק את הרצפה, את הארנק, את הכיסים. לא, 99. לא מאה. לא מושלם!
— שדדו אותי! חסר מטבע אחד!
קמטים הופיעו על פניו, עיניו הצטמצמו, פיו התעקם. הוא לקח דף, התיישב לחשב כמה יצטרך לחסוך כדי להרוויח את המטבע הזה. אחת עשרה שנים? הרבה מדי. עם המשכורת של אשתו, שבע. גם זה הרבה זמן. ואם יחסוך? זוג נעליים אחד פחות, קצת פחות אוכל, אולי בתוך ארבע שנים זה יצליח...
מאז המשרת לא חייך יותר לעולם. הוא היה זועף ועצוב. הוא הצטרף למועדון 99, מועדון של אנשים שיש להם כמעט הכל, אבל הם לא מרוצים ואומללים.
רובנו מבלים את כל חיינו במועדון הארור הזה. יש לנו 99 מטבעות, אבל אנחנו סובלים בגלל אותו מטבע חסר. תמיד חסר לנו משהו.