14. מאושר, כלומר אשם
אנחנו חיים בחברה של מזוכיסטים סמויים, תחת הסיסמה: ״מי שלא סבל, לא ראוי לשמוח״. להיות מאושר זה כמעט פשע.
״מאיפה לעזאזל יש לך זכות להיות מאושר, כשכל מי שסביבך כל כך רע לו?! מי בכלל נתן לך זכות לשמוח? לילדים עניים אין מספיק כסף לתרופות, ואתה יושב פה ומחייך?! חתיכת בן זונה!״
לפעמים אומרים את זה בקול. לרוב, לא.
ואפילו אם אף אחד לא אומר את זה, אנחנו בעצמנו, באיזו רמה עמוקה, עדיין מרגישים: להיות מאושר זה מביך.
החברה לימדה אותנו:
אל תבליט את השמחה שלך. אל תשמח בקול רם מדי. שב בשקט, שלא יעשו לך עין הרע.
בסופו של דבר: אם אתה עצוב ואומלל, אתה משלנו.
אם אתה מחייך, אתה כבר חשוד.
אם אתה קורן מאושר, אתה בכלל טיפוס מאוד לא נעים.
לכן אחת המשימות החשובות ביותר היא לא רק להיות מאושר, אלא גם להרשות לעצמך להיות מאושר.
להסיר מעצמך את תחושת האשמה הדביקה, הזרה והכפויה הזאת על עצם האושר.
הרשו לעצמכם לשמוח. בלי תירוצים. בלי בושה. בלי רגשות אשם.
ואם מישהו ישאל:
״למה אתה כל כך מבסוט?״
חייכו ואמרו:
״נגמר לי המנוי לסבל״.
אנחנו חיים בחברה של מזוכיסטים סמויים, תחת הסיסמה: ״מי שלא סבל, לא ראוי לשמוח״. להיות מאושר זה כמעט פשע.
״מאיפה לעזאזל יש לך זכות להיות מאושר, כשכל מי שסביבך כל כך רע לו?! מי בכלל נתן לך זכות לשמוח? לילדים עניים אין מספיק כסף לתרופות, ואתה יושב פה ומחייך?! חתיכת בן זונה!״
לפעמים אומרים את זה בקול. לרוב, לא.
ואפילו אם אף אחד לא אומר את זה, אנחנו בעצמנו, באיזו רמה עמוקה, עדיין מרגישים: להיות מאושר זה מביך.
החברה לימדה אותנו:
אל תבליט את השמחה שלך. אל תשמח בקול רם מדי. שב בשקט, שלא יעשו לך עין הרע.
בסופו של דבר: אם אתה עצוב ואומלל, אתה משלנו.
אם אתה מחייך, אתה כבר חשוד.
אם אתה קורן מאושר, אתה בכלל טיפוס מאוד לא נעים.
לכן אחת המשימות החשובות ביותר היא לא רק להיות מאושר, אלא גם להרשות לעצמך להיות מאושר.
להסיר מעצמך את תחושת האשמה הדביקה, הזרה והכפויה הזאת על עצם האושר.
הרשו לעצמכם לשמוח. בלי תירוצים. בלי בושה. בלי רגשות אשם.
ואם מישהו ישאל:
״למה אתה כל כך מבסוט?״
חייכו ואמרו:
״נגמר לי המנוי לסבל״.