אני לא אשתה יותר!
יום אחד באו אליי לאון ומקס ואמרו: "אבא, הזמינו אותנו למסיבה. אפשר ללכת?"
"בטח!" — עניתי. הרי אני מבין מצוין מה הולך לקרות שם, אני מבין שהם עלולים להשתכר ולנסות עוד כל מיני דברים. אבל אני לא מטיף להם ולא נותן להם עצות. לא אומר מילה.
הם יצאו בצהריים וחזרו בצהריים שלמחרת. אני רואה את מקס נכנס הביתה סחוט לגמרי כמו לימון, מותש, עם עיניים נפוחות. בקושי גורר את הרגליים. לאון תומך בו.
היה לי ברור עד כמה הם נהנו במסיבה, אבל לא אמרתי כלום. רק אמרתי: "אני שמח שאתם בבית. לכו לנוח".
למחרת בבוקר, אחרי שישנו והתאוששו, הם נכנסו אליי ומקס אמר: "שאני אשתכר עוד פעם בחיים... בחיים לא! אני לא רוצה לראות יותר שום דבר שקשור לאלכוהול! רק להזכיר אותו עושה לי בחילה!".
מצוין :) — חשבתי לעצמי.
הם סיפרו לי בפרטי פרטים איך מקס השתכר: הוא שתה גם יין, גם וודקה, גם קוניאק וגם בירה, ערבב הכל, בכמויות גדולות, ואחר כך הקיא כל הלילה. ולאון טיפל בו והציל אותו.
למקס נגעל מהאלכוהול, ולאון נגעל ממה שהאלכוהול עשה לאחיו.
מאז המקרה הזה, לא לאון ולא מקס שותים אלכוהול. אפילו לא בירה.
את השיעור הזה הם היו צריכים לעבור במוקדם או במאוחר. הם גברים, והם צריכים לדעת מה זה אלכוהול.
אבל מה היה קורה אילו הייתי מטיף להם? שום דבר טוב. הם היו נסגרים בפניי ולא עוברים את השיעור החשוב הזה.
הורים יקרים, תנו לילדים אפשרות לטעות ולצבור בעצמם ניסיון. לפעמים צריך לזוז הצידה ולאפשר להם להיכוות. ילדים לומדים הרבה יותר מהר מהטעויות של עצמם.