חדר מלוכלך
אחת התלמידות שלי שאלה אותי: "אלי, הילד לא רוצה לסדר את החדר שלו. גם הסברתי לו, גם ביקשתי וגם איימתי. שום דבר לא עוזר. מה לעשות?".
תארו לעצמכם שאתם מתעוררים בבוקר בדירה שלכם, ופתאום אמא שלכם או, גרוע יותר, חמותכם, מתפרצת פנימה ומתחילה להציק לכם: "למה עוד לא שטפת את הכלים? היית צריכה לנקות אבק מהארון כבר בשנה שעברה! מה זה התחתונים האלה שזרוקים על הרצפה?! איכס, איזו מבולגנת את!".
איך תרגישו? האם תשמחו בפעם הבאה שתראו את אמא שלכם או את חמותכם בעינית הדלת? הדירה שלכם היא הדירה שלכם ואתם רשאים לעשות בה מה שבא לכם.
אותו דבר אצל הילד. החדר של הילד הוא המרחב האישי שלו, הטריטוריה שלו. הוא רשאי לעשות שם מה שהוא רוצה. מחוץ לחדר שלו, אלה הכללים שלכם. בתוך החדר שלו, אלה הכללים שלו.
גם אצלנו היה מקרה כזה. לאון ומקס לא סידרו את החדר שלהם במשך הרבה מאוד זמן. עד שהגענו למצב שמרוב הזבל שהיה מפוזר על הרצפה, הבגדים המלוכלכים והצלחות שלא נשטפו, הדלת לחדר כבר לא הייתה יכולה להיפתח.
פתאום אני רואה אותם גוררים את השמיכות והכריות שלהם לסלון שלנו, בטענה ש״בחדר שלנו אי אפשר לישון, אין שם מקום ויש שם ריח מסריח״. שלחתי אותם בחזרה לחדר שלהם: זה מה שיצרתם, שם תגורו.
הם סידרו את החדרים שלהם כמעט כל הלילה, ניקו אבק, שטפו את הרצפות והוציאו שישה שקי זבל. בבוקר החדר הבריק.
הורים יקרים, עד גיל ארבע עשרה התפקיד שלכם הוא להראות בדוגמה האישית שלכם איך ולמה צריך לסדר. אחרי זה, זו כבר הבחירה האישית של הילד מה הוא עושה בחדר שלו.