חמש מחמאות
יום אחד באה אליי אישה ושואלת: "אלי, למה הבת שלי לא מקשיבה לי, למה היא כל הזמן רוצה לברוח מהבית?"
אני שואל: "מתי בפעם האחרונה החמאת לבת שלך?"
— אני מחמיאה לה!
— לא שאלתי אם את מחמיאה לה או לא. שאלתי מתי בפעם האחרונה.
— ברור שאני מחמיאה לה!
— תעני לי, מתי בפעם האחרונה החמאת לה?
— מאיפה לי לזכור?!
— טוב, אז שאלה אחרת. מתי בפעם האחרונה נזפת בבת שלך?
— ממש עכשיו!
אני אומר לה: "יש כלל פשוט בחינוך: על כל עקיצה אחת, חמש מחמאות. כשתתחילי ללטף יותר ולעקוץ פחות, אז גם הילד יימשך אלייך."
בדרך כלל הכל הפוך: על כל מחמאה אחת, חמש עקיצות. איפה היית? למה לא התקשרת? איפה זרקת את המעיל? למה לא הורדת נעליים? למה לא פינת את הצלחת אחריך? בכל משפט יש ביקורת. בכל משפט יש עקיצה.
הורים יקרים, האם היה לכם נעים אם היו עוקצים אתכם בכל משפט? אם אתם רוצים שהילדים לא יתחמקו מכם, זכרו את הכלל הפשוט: חמש מחמאות על כל עקיצה. ולא להפך, כמו שאתם בדרך כלל עושים: מחמאה אחת על חמש עקיצות.