פריז
פעם הייתי צריך לנסוע לצורכי עסקים לאירופה. הייתי צריך לבקר באמסטרדם, בבריסל ובפריז. כבר קניתי כרטיסים והזמנתי מלונות.
לאון, שהיה אז בערך בן תשע, ניגש אליי ואמר: "אבא, אני ממש ממש רוצה לנסוע איתך! קח אותי איתך, בבקשה!"
אמרתי לו: "בסדר, לאון, אני אקח אותך. אבל אלה התנאים שלי: אתה צריך ללמוד על המדינות שאליהן ניסע, לברר מה מיוחד בהן, מהן הבירות שלהן, לבנות מסלול לטיולים במקומות המעניינים ביותר ולמצוא את חמש המסעדות הטובות ביותר בכל עיר. בנוסף, אתה צריך ללמוד מאה מהמילים השימושיות ביותר בצרפתית. אם תצליח לעשות את כל זה בתוך שבוע - אקח אותך איתי. אם לא תספיק - תישאר בבית".
"בסדר, אבא!" - פלט לאון, ובמקום ללכת הוא עף אל המחשב, שבאותם ימים לא עשה בו שום דבר חוץ מלצפות בסרטים מצוירים.
בתוך שבוע הוא למד להשתמש בגוגל וביוטיוב, לחפש מידע, לבנות מסלולים, גילה מהו הלובר, מי היה נפוליאון, למה אמסטרדם היא בירת הצבעונים ואיפה נמצא הילד המשתין בבריסל.
כעבור שבוע לאון גרר אליי ערימה של דפים מודפסים עם תמונות ומסלולים של המקומות שאנחנו פשוט חייבים לבקר בהם.
כמובן שקיימתי את ההבטחה שלי ולקחתי אותו איתי. בילינו יחד שבועיים נפלאים באירופה.
זו הייתה נסיעה מיוחדת. קודם כול, לאון הרוויח אותה ולא קיבל אותה כמובן מאליו, כאילו אבא פשוט חייב לקחת אותו איתו לכל מקום.
שנית, הוא למד גאוגרפיה והיסטוריה, למד להשתמש במפות, למד להשתמש בגוגל וביוטיוב ולמד שפה חדשה. והכי חשוב - הוא למד להשיג מטרה שהציב לעצמו בתוך פרק זמן מוגדר.
שלישית, כשנכנסנו יחד לאתר היסטורי כלשהו, הוא צרח מרוב אושר, כי הוא חיכה להגיע אליו, ציפה לו, ידע איפה נמצא כל בניין ומה הסיפור שלו.
הוא למד את ההיסטוריה כל כך טוב, שאפילו תיקן את המדריך כאשר זה טעה בשנה שבה נפוליאון הוגלה לאי אלבה. המדריך ההמום אמר שבמשך עשרים שנות עבודתו מעולם לא קרה שילד בן תשע ידע את ההיסטוריה של נפוליאון בצורה כל כך מעמיקה.
אחרי שטיילנו בכל הערים, נשארו לנו עוד כמה ימים פנויים, ולקחתי את לאון לדיסנילנד של פריז. זה היה הבונוס שלו :)
אתם אומרים שלא כל הורה יכול להרשות לעצמו דבר כזה? לא נכון. כל הורה יכול לעשות את זה.
אנשים מגיעים אלינו הביתה לעיתים קרובות. עם ילדים. כשאני מסתכל על זה, אני מרחם גם על הילדים וגם על ההורים שלהם.
ההורים משתדלים, יוצאים מגדרם כדי לקחת את הילד לאנשהו, לשמח אותו. אבל הילד, במקום לשמוח ולהיות אסיר תודה, מסתובב מדוכא ולא מרוצה, בקושי מבין מה ההבדל בין תל אביב לטביליסי ומתנהג כאילו כל העולם חייב לו משהו.
הורים יקרים, אם אתם כבר לוקחים את הילדים שלכם לחו"ל, או אפילו לעיר אחרת - תנו להם להשתתף בתהליך הנפלא הזה. תנו להם להתאמץ, לעשות משהו כדי להרוויח את הנסיעה איתכם.
אגב, כמה שנים אחר כך עשיתי כמעט את אותו הדבר עם מקס. טסנו יחד לנסיעה בלתי נשכחת למוסקבה.
פעם הייתי צריך לנסוע לצורכי עסקים לאירופה. הייתי צריך לבקר באמסטרדם, בבריסל ובפריז. כבר קניתי כרטיסים והזמנתי מלונות.
לאון, שהיה אז בערך בן תשע, ניגש אליי ואמר: "אבא, אני ממש ממש רוצה לנסוע איתך! קח אותי איתך, בבקשה!"
אמרתי לו: "בסדר, לאון, אני אקח אותך. אבל אלה התנאים שלי: אתה צריך ללמוד על המדינות שאליהן ניסע, לברר מה מיוחד בהן, מהן הבירות שלהן, לבנות מסלול לטיולים במקומות המעניינים ביותר ולמצוא את חמש המסעדות הטובות ביותר בכל עיר. בנוסף, אתה צריך ללמוד מאה מהמילים השימושיות ביותר בצרפתית. אם תצליח לעשות את כל זה בתוך שבוע - אקח אותך איתי. אם לא תספיק - תישאר בבית".
"בסדר, אבא!" - פלט לאון, ובמקום ללכת הוא עף אל המחשב, שבאותם ימים לא עשה בו שום דבר חוץ מלצפות בסרטים מצוירים.
בתוך שבוע הוא למד להשתמש בגוגל וביוטיוב, לחפש מידע, לבנות מסלולים, גילה מהו הלובר, מי היה נפוליאון, למה אמסטרדם היא בירת הצבעונים ואיפה נמצא הילד המשתין בבריסל.
כעבור שבוע לאון גרר אליי ערימה של דפים מודפסים עם תמונות ומסלולים של המקומות שאנחנו פשוט חייבים לבקר בהם.
כמובן שקיימתי את ההבטחה שלי ולקחתי אותו איתי. בילינו יחד שבועיים נפלאים באירופה.
זו הייתה נסיעה מיוחדת. קודם כול, לאון הרוויח אותה ולא קיבל אותה כמובן מאליו, כאילו אבא פשוט חייב לקחת אותו איתו לכל מקום.
שנית, הוא למד גאוגרפיה והיסטוריה, למד להשתמש במפות, למד להשתמש בגוגל וביוטיוב ולמד שפה חדשה. והכי חשוב - הוא למד להשיג מטרה שהציב לעצמו בתוך פרק זמן מוגדר.
שלישית, כשנכנסנו יחד לאתר היסטורי כלשהו, הוא צרח מרוב אושר, כי הוא חיכה להגיע אליו, ציפה לו, ידע איפה נמצא כל בניין ומה הסיפור שלו.
הוא למד את ההיסטוריה כל כך טוב, שאפילו תיקן את המדריך כאשר זה טעה בשנה שבה נפוליאון הוגלה לאי אלבה. המדריך ההמום אמר שבמשך עשרים שנות עבודתו מעולם לא קרה שילד בן תשע ידע את ההיסטוריה של נפוליאון בצורה כל כך מעמיקה.
אחרי שטיילנו בכל הערים, נשארו לנו עוד כמה ימים פנויים, ולקחתי את לאון לדיסנילנד של פריז. זה היה הבונוס שלו :)
אתם אומרים שלא כל הורה יכול להרשות לעצמו דבר כזה? לא נכון. כל הורה יכול לעשות את זה.
אנשים מגיעים אלינו הביתה לעיתים קרובות. עם ילדים. כשאני מסתכל על זה, אני מרחם גם על הילדים וגם על ההורים שלהם.
ההורים משתדלים, יוצאים מגדרם כדי לקחת את הילד לאנשהו, לשמח אותו. אבל הילד, במקום לשמוח ולהיות אסיר תודה, מסתובב מדוכא ולא מרוצה, בקושי מבין מה ההבדל בין תל אביב לטביליסי ומתנהג כאילו כל העולם חייב לו משהו.
הורים יקרים, אם אתם כבר לוקחים את הילדים שלכם לחו"ל, או אפילו לעיר אחרת - תנו להם להשתתף בתהליך הנפלא הזה. תנו להם להתאמץ, לעשות משהו כדי להרוויח את הנסיעה איתכם.
אגב, כמה שנים אחר כך עשיתי כמעט את אותו הדבר עם מקס. טסנו יחד לנסיעה בלתי נשכחת למוסקבה.