תאכיל. תלמד. תשחרר.
חוכמה הודית אומרת: "ילד הוא אורח בביתך. תאכיל אותו, תלמד אותו ותשחרר אותו".
לא נתקלתי בשום דבר תמציתי וחכם יותר מהמשפט הזה בכל הקשור לגידול ילדים.
"תאכיל, תלמד, תשחרר" - כך פועל כל הטבע. כל בעלי החיים, החל מחתולים ועד פילים, מגדלים את ילדיהם בדיוק כך.
כל עוד הגור יונק, הם מאכילים אותו, כי הוא עדיין לא מסוגל להשיג לעצמו מזון.
אחר כך הם מלמדים את הגור שלהם לצוד, להשיג מזון, להתגונן מפני טורפים ולבנות קן.
וכאשר הגור למד את כל מה שהוא צריך - משחררים אותו ומאותו רגע כבר לא מתערבים בחייו. הוא כבר בוגר. הוא מסוגל לדאוג לעצמו, להשיג לעצמו מזון ולהגן על עצמו.
בעלי החיים חכמים יותר מבני האדם, כי אצל הורים אנושיים יש בעיה עם כל מילה במשפט הגאוני הזה.
הם מאכילים את הילדים עד שהם מתפוצצים, מלמדים אותם לא את מה שצריך, וכמובן לא משחררים את הילד שלהם. "התינוק" כבר בן 40, ועדיין גר עם אבא ואמא. הם מאכילים אותו, דואגים לו, נותנים לו כסף, "הוא הרי עדיין כזה קטן, הוא עדיין גוזל, הוא עדיין לא למד להיות עצמאי, צריך לעזור לו, לקנות לו מכונית, לקנות לו דירה, למצוא לו אישה".
יאללה, תעזרו לו גם לעשות ילד...
הורים יקרים, כשאתם עושים עבור הילד שלכם משהו שהוא מסוגל לעשות בעצמו - אתם הופכים אותו לנכה. אגב, אתם קוראים לזה דאגה לילדים.
דאגה אמיתית לילד היא ללמד אותו להיות עצמאי מהוריו. החל מכך שילמד להתלבש בעצמו ולהכין לעצמו סנדוויצ'ים לבית ספר, ועד לכך שיהיה מסוגל להתפרנס בכוחות עצמו.