פומרניאן

אלינה בת שמונה בערך. היא רצתה כלב. אבל לא סתם כלב, אלא פומרניאן. זה פלא קטן, לבן ופרוותי, שאפשר לשאת בתיק יד.

למען האמת, אני ואשתי כבר מאוד עייפנו מכלבים. היו לנו בערך חמישה עשר כלבים, ואנחנו יודעים איזו עבודה מטורפת זו להיות בעלי כלב: צריך להאכיל אותו, להוציא אותו לטיולים, לקחת אותו לווטרינר, לעשות חיסונים, לרחוץ אותו, לסרק אותו, לתפוס קרציות...

למרות כל זה, לא אמרתי לאלינה "לא". אמרתי לה: "מותק, אנחנו נקנה לך כלבלב, או יותר נכון, את תקני אותו לעצמך. את תרוויחי כסף בשביל הכלב. תלמדי לקרוא, לכתוב ולחשב, ועל כל משימה שתבצעי תקבלי כסף. לאט לאט תחסכי את כל הסכום".

כלבלב כזה לא זול, בערך אלפיים דולר. ואלינה מרוויחה מהלימודים שלה חמישה דולר בשבוע. ייקח לה הרבה זמן לחסוך לכלב...

כל עוד היא חוסכת, גם בבית יהיה שקט, והיא תלמד המון דברים שימושיים. וכשהיא תחסוך את כל הסכום, מי יודע, אולי עד אז היא כבר תשנה את דעתה ולא תרצה לקנות כלב :)

בנוסף, לאחרונה אלינה התחילה להעביר שיעורים ביצירה ובאוריגמי לילדים. ההורים של הילדים האלה משלמים לה שני דולר על כל שיעור שהיא מעבירה בזום :)


הורים יקרים, צריך להשתמש ברצונות של הילד, לא להרוג אותם.