הודיה בערב

כשהילדים היו קטנים, היה לנו עם לאון ומקס טקס ערב כזה: בערב, לפני שהלכנו לישון, כולנו היינו מתאספים בחדר של הילדים ונזכרים בכל הדברים שעליהם אפשר להודות זה לזה.

אבא, תודה שלקחת אותנו לפארק. אמא, תודה שהכנת את העוגה האהובה עלינו. לאון, תודה שקטפת את הדובדבנים מהעץ. מקס, תודה שעזרת לסדר בחצר.

ככל שמצאנו יותר דברים שעליהם אפשר להודות, כך היה יותר טוב. זרם התודות הזה היה לפעמים נמשך רבע שעה.

מה היה טוב בטקס הערב שלנו? קודם כל, הילדים למדו להודות להורים ולא לקחת כמובן מאליו את כל מה שהם מקבלים.

שנית, גם ההורים למדו להודות לילדים ולא לקחת כמובן מאליו את כל מה שהם עושים.

שלישית, כשאדם מודה על משהו, מיד אפשר לראות למה הוא שם לב ומה באמת חשוב לו.

רביעית, כל אחד מאיתנו התייחס לאחרים בתשומת לב רבה לאורך כל היום, כי בערב היינו חייבים להיזכר למי ועל מה צריך להודות.

היכולת להיות אסירי תודה נטמעה בחיים שלנו עד כדי כך שכבר מזמן אנחנו לא מחכים לערב, אלא מיד מודים זה לזה. כמו שאומרים, במקום.



את אלינה ותמי כבר לא היה צורך ללמד את הטקס הזה. מאז שהיו קטנות הן הסתכלו על ההורים שלהן ועל האחים הגדולים ולמדו להודות על הכל ומיד. זה כבר בדם שלהן.

הורים יקרים, למדו את הילדים שלכם להודות וגם אתם תודו להם על כל העזרה והחיבה שהם נותנים לכם.
הוסף תגובה / שאל שאלה
« הקודם   (1...)   36  37  38   (...81)    הבא »