קזינו
יום אחד הגיע אליי מכר ואמר: "אלי, יש לי בעיה רצינית. הבן שלי בן העשרים הפסיד הרבה מאוד כסף בקזינו. הוא נכנס לחובות. דורשים ממנו כסף. אני צריך למכור את המכונית ואת הבית כדי להציל את החיים שלו".
לרגע דמיינתי לעצמי דבר כזה קורה במשפחה שלי. ולא חיכיתי שלאון ומקס יגיעו לגיל עשרים ואז אצטער שלא עשיתי כלום...
קראתי ללאון. הוא היה בערך בן שש. עשיתי איתו תחרות הורדת ידיים. נתתי לו לנצח כמה פעמים, כדי שירגיש ביטחון בעצמו. ואז הצעתי לו לשחק על כסף. כבר היו לו כחמישים דולר בצד, שאותם הוא הרוויח במשך כמה חודשים בעבודה קשה, תוך כדי למידה ועזרה בבית.
נתתי לו לנצח לא מעט פעמים, אבל מדי פעם גם ניצחתי, כדי שלא יאבד עניין. ואז התחלתי להעלות את ההימור. עד שהגענו למצב שכל הכסף שלו וכל הכסף שלי היו מונחים על השולחן. כמובן שניצחתי ב"קרב" הזה ולקחתי ממנו את כל הכסף.
הוא פרץ בבכי מר. חיכיתי כמה דקות, עד שהוא השלים עם ההפסד ובכה על הכסף שלו. אחרי זה החזרתי לו את רוב הכסף, כדי לא להרוס לילד את האמונה באבא :)
ואז הצעתי לו לשחק שוב ואמרתי שאני אשים אפילו מאה דולר, ואם הוא ינצח הוא יוכל להרוויח פי שניים.
הוא מיד צעק: "שאני אי פעם בחיים שלי אשחק שוב על כסף?! בחיים לא! אל תציע לי יותר משחקים כאלה!".
"מצוין!" חשבתי לעצמי. המטרה הושגה. אני כבר לא חייב להיות לידו כדי להגן עליו מפני מעשים מטופשים בחיים הבוגרים.
מקס כמובן צפה במשחק שלנו. הוא היה אז בערך בן ארבע. אבל גם הוא זכר את השיעור הזה במשך זמן רב.
היום הם כבר גברים בוגרים ואני ממש לא דואג שהם יעשו שטויות. הזהירות כבר טבועה בהם בדם, ברמת התת-מודע.
הורים יקרים, אל תחכו עד שהילדים יגדלו ויעשו לעצמם ולכם צרות. למדו אותם מראש. כי אחר כך לפעמים כבר מאוחר מדי.
יום אחד הגיע אליי מכר ואמר: "אלי, יש לי בעיה רצינית. הבן שלי בן העשרים הפסיד הרבה מאוד כסף בקזינו. הוא נכנס לחובות. דורשים ממנו כסף. אני צריך למכור את המכונית ואת הבית כדי להציל את החיים שלו".
לרגע דמיינתי לעצמי דבר כזה קורה במשפחה שלי. ולא חיכיתי שלאון ומקס יגיעו לגיל עשרים ואז אצטער שלא עשיתי כלום...
קראתי ללאון. הוא היה בערך בן שש. עשיתי איתו תחרות הורדת ידיים. נתתי לו לנצח כמה פעמים, כדי שירגיש ביטחון בעצמו. ואז הצעתי לו לשחק על כסף. כבר היו לו כחמישים דולר בצד, שאותם הוא הרוויח במשך כמה חודשים בעבודה קשה, תוך כדי למידה ועזרה בבית.
נתתי לו לנצח לא מעט פעמים, אבל מדי פעם גם ניצחתי, כדי שלא יאבד עניין. ואז התחלתי להעלות את ההימור. עד שהגענו למצב שכל הכסף שלו וכל הכסף שלי היו מונחים על השולחן. כמובן שניצחתי ב"קרב" הזה ולקחתי ממנו את כל הכסף.
הוא פרץ בבכי מר. חיכיתי כמה דקות, עד שהוא השלים עם ההפסד ובכה על הכסף שלו. אחרי זה החזרתי לו את רוב הכסף, כדי לא להרוס לילד את האמונה באבא :)
ואז הצעתי לו לשחק שוב ואמרתי שאני אשים אפילו מאה דולר, ואם הוא ינצח הוא יוכל להרוויח פי שניים.
הוא מיד צעק: "שאני אי פעם בחיים שלי אשחק שוב על כסף?! בחיים לא! אל תציע לי יותר משחקים כאלה!".
"מצוין!" חשבתי לעצמי. המטרה הושגה. אני כבר לא חייב להיות לידו כדי להגן עליו מפני מעשים מטופשים בחיים הבוגרים.
מקס כמובן צפה במשחק שלנו. הוא היה אז בערך בן ארבע. אבל גם הוא זכר את השיעור הזה במשך זמן רב.
היום הם כבר גברים בוגרים ואני ממש לא דואג שהם יעשו שטויות. הזהירות כבר טבועה בהם בדם, ברמת התת-מודע.
הורים יקרים, אל תחכו עד שהילדים יגדלו ויעשו לעצמם ולכם צרות. למדו אותם מראש. כי אחר כך לפעמים כבר מאוחר מדי.