מטפחת לבנה
בחור צעיר עזב את בית הוריו לאחר שפגע באביו ובאמו. חייו הפכו לחסרי מעצורים, ועד מהרה הוא מצא את עצמו בכלא.
לאחר שהתחרט על מעשיו, הוא החליט לחזור לבית הוריו אחרי שישתחרר מהכלא. עד מהרה הגיע היום הזה...
אבל הוא לא העז לחזור למשפחתו, כי הוא גרם להם כל כך הרבה צער.
אז הצעיר כתב להם מכתב ובו ביקש שיסלחו לו על כל הרוע שגרם להם. אם ההורים יסלחו לו, שיתלו על חלון חדר השינה שלו מטפחת לבנה. הוא יעבור ליד הבית ומיד יבין אם להיכנס, או שכבר לא מחכים לו שם.
נקבע היום. בשעת בוקר מוקדמת, הבן שהתחרט על מעשיו הולך ברחוב שבו עברה ילדותו. הוא מתקרב לבית הוריו. הלב שלו הולם בחזה.
הוא נעצר לפני שהוא פונה בפינה. הנה, עכשיו הוא יעשה את זה ויראה את הבית הקטן מלבנים אדומות, עם חלון חדר השינה שלו שפונה לרחוב. הוא עצם את עיניו, עשה את הצעד האחרון, ו... מה נגלה לעיניו?
הוא לא ראה את הבית הקטן מלבנים אדומות. הכל היה לבן: מטפחות, מטפחונים, סדינים גדולים — כל הבית היה מכוסה בהם. ההורים פחדו שבנם לא ישים לב למטפחת הקטנה וימשיך הלאה. הם עשו כל מה שיכלו כדי שיבין שהוא סלחו לו.