גוזלי נשרים
אתם יודעים איך נשרים מלמדים את הגוזלים שלהם לעוף? כשהגוזל גדל קצת, אמא של הנשר פשוט זורקת אותו מהקן.
הקן נמצא על צוק תלול, מאות מטרים מתחתיו. מעבר לשפת הקן מחכה המוות. דחיפה בלתי צפויה של האמא, וגוש קטן ורך וחסר הגנה נופל לתהום, מנופף בכנפיים בחוסר סדר וצולל עוד ועוד למטה. אם הגוזל לא יפרוש את כנפיו, הוא יתרסק על הסלעים.
כשהגוזל מפסיק לפרפר בפאניקה, הפחד נעלם ממנו וקורה נס: הכנפיים נעצרות ומתחילה הדאייה. כשהוא מנופף בכנפיו בביטחון, הוא מתחיל לצבור גובה.
ליום הולדתו ה-16 של לאון נתתי לו מכתב. כתבתי לו שבגיל 17 אני זורק אותו מהקן.
הנה המכתב:
לאון היקר והאהוב שלי!
היום, 17 בדצמבר, יום ההולדת שלך. מלאו לך 16 שנים.
הזמן טס במהירות בלתי נתפסת. רק אתמול התרוצצת על גגות וטיפסת על עצים, והיום יש לך עסק משלך ואתה כבר גבר ענק ולא מגולח :)
המשימה העיקרית של כל הורה נורמלי היא ללמד את הילד שלו כמה שיותר מהר לשרוד בעולם הזה בלי עזרת ההורה.
אני ואמא עשינו כל מה שיכולנו כדי שתוכל לא רק לשרוד, אלא גם לחיות בעולם המדהים הזה בלי התמיכה שלנו.
אתה יודע לעשות הכל, מתכנות וצילום סרטים ועד מכירות והקמת עסק. יש לך אפשרויות אדירות.
אתה נפלא. אתה חזק. אתה מאוד חכם. אתה הרבה יותר טוב ממה שאני הייתי בגילך. אתה הרבה יותר טוב ממה שיכולתי לדמיין לעצמי בחלומות הכי פרועים שלי. אתה גבר בוגר. הרבה יותר בוגר מהרבה מבוגרים.
ולכן...
1. אני רוצה שבעוד שנה תעוף מהבית שלנו. אני לא מתכוון להחזיק בבית גבר שעיר בן 17, שיש לו את כל הידע הדרוש כדי לדאוג לצרכים שלו בעצמו.
2. אתה חופשי לחלוטין. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אתה יכול להיות קופאי במקדונלד'ס או להקים עסק משלך. אני לא אתערב בבחירת הדרך שלך בחיים. אלה החיים שלך וזו האחריות שלך. אבל אל תשכח לקרוא שוב את הסעיף הראשון.
3. אני לא מצפה ממך להיות בן מושלם ולעמוד באיזשהם סטנדרטים. אני לא דורש ממך ניצחונות והישגים גדולים. בלי קשר למה שתהיה, אני תמיד אוהב אותך.
4. לא משנה מה יקרה בחיים שלך, תדע שיש לך בית. אני אתמוך בך ואייעץ לך רק אם תבקש. אבל אני לא אפתור את הבעיות שלך במקומך. גם לי יש חיים משלי ואני לא חייב לעזוב את העיסוקים שלי כדי לפתור את הבעיות שלך. אני יכול. אבל אני לא חייב.
5. אני לא מצפה ממך שתדאג לזקנה שלי. אתה לא חייב לי כלום. לא גידלתי אותך בחוב. כל מה שאני ואמא השקענו בך, אם תוכל, תעביר לנכדים העתידיים שלנו, לילדים שלך.
להודים יש אמירה גאונית: "ילד הוא אורח בבית. תאכיל אותו, תלמד אותו ותשחרר אותו".
אני מודה לאלוהים על בן ואורח כמוך. אני ואמא האכלנו אותך, לימדנו אותך ובעוד שנה נשחרר אותך.
בהצלחה, בני! מאחל לך מלא אושר בעולם המדהים הזה, המלא בהפתעות, בעליות ובנפילות. עוף מהקן, צור את סיפור החיים שלך, בעצמך.
6. ואל תכבה את הטלפון! אני ואמא דואגים!
17.12.2019. כפר שביט.
אבא ואמא שלך.
שנה לאחר מכן הייתה הקורונה, ולא הוצאנו את הגוזל מהקן. מה הטעם שיעזוב אם בכל מקרה צריך לשבת בבית בבידוד? אבל ברגע שהקורונה נגמרה, לאון ומקס עזבו כדי לחיות את החיים שלהם, בנפרד.
שואלים אותנו לעיתים קרובות: "אתם לא מפחדים לשחרר את הילדים בגיל כל כך צעיר?"
אני אומר: "יהיה לי הרבה יותר מפחיד אם בגיל שלושים הוא עדיין ישב בקן הנעים ויחכה לראות מה אני מביא הביתה".
אז קדימה, גוזלי נשרים, פרשו כנפיים! בהצלחה לכם!
אתם יודעים איך נשרים מלמדים את הגוזלים שלהם לעוף? כשהגוזל גדל קצת, אמא של הנשר פשוט זורקת אותו מהקן.
הקן נמצא על צוק תלול, מאות מטרים מתחתיו. מעבר לשפת הקן מחכה המוות. דחיפה בלתי צפויה של האמא, וגוש קטן ורך וחסר הגנה נופל לתהום, מנופף בכנפיים בחוסר סדר וצולל עוד ועוד למטה. אם הגוזל לא יפרוש את כנפיו, הוא יתרסק על הסלעים.
כשהגוזל מפסיק לפרפר בפאניקה, הפחד נעלם ממנו וקורה נס: הכנפיים נעצרות ומתחילה הדאייה. כשהוא מנופף בכנפיו בביטחון, הוא מתחיל לצבור גובה.
ליום הולדתו ה-16 של לאון נתתי לו מכתב. כתבתי לו שבגיל 17 אני זורק אותו מהקן.
הנה המכתב:
לאון היקר והאהוב שלי!
היום, 17 בדצמבר, יום ההולדת שלך. מלאו לך 16 שנים.
הזמן טס במהירות בלתי נתפסת. רק אתמול התרוצצת על גגות וטיפסת על עצים, והיום יש לך עסק משלך ואתה כבר גבר ענק ולא מגולח :)
המשימה העיקרית של כל הורה נורמלי היא ללמד את הילד שלו כמה שיותר מהר לשרוד בעולם הזה בלי עזרת ההורה.
אני ואמא עשינו כל מה שיכולנו כדי שתוכל לא רק לשרוד, אלא גם לחיות בעולם המדהים הזה בלי התמיכה שלנו.
אתה יודע לעשות הכל, מתכנות וצילום סרטים ועד מכירות והקמת עסק. יש לך אפשרויות אדירות.
אתה נפלא. אתה חזק. אתה מאוד חכם. אתה הרבה יותר טוב ממה שאני הייתי בגילך. אתה הרבה יותר טוב ממה שיכולתי לדמיין לעצמי בחלומות הכי פרועים שלי. אתה גבר בוגר. הרבה יותר בוגר מהרבה מבוגרים.
ולכן...
1. אני רוצה שבעוד שנה תעוף מהבית שלנו. אני לא מתכוון להחזיק בבית גבר שעיר בן 17, שיש לו את כל הידע הדרוש כדי לדאוג לצרכים שלו בעצמו.
2. אתה חופשי לחלוטין. אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אתה יכול להיות קופאי במקדונלד'ס או להקים עסק משלך. אני לא אתערב בבחירת הדרך שלך בחיים. אלה החיים שלך וזו האחריות שלך. אבל אל תשכח לקרוא שוב את הסעיף הראשון.
3. אני לא מצפה ממך להיות בן מושלם ולעמוד באיזשהם סטנדרטים. אני לא דורש ממך ניצחונות והישגים גדולים. בלי קשר למה שתהיה, אני תמיד אוהב אותך.
4. לא משנה מה יקרה בחיים שלך, תדע שיש לך בית. אני אתמוך בך ואייעץ לך רק אם תבקש. אבל אני לא אפתור את הבעיות שלך במקומך. גם לי יש חיים משלי ואני לא חייב לעזוב את העיסוקים שלי כדי לפתור את הבעיות שלך. אני יכול. אבל אני לא חייב.
5. אני לא מצפה ממך שתדאג לזקנה שלי. אתה לא חייב לי כלום. לא גידלתי אותך בחוב. כל מה שאני ואמא השקענו בך, אם תוכל, תעביר לנכדים העתידיים שלנו, לילדים שלך.
להודים יש אמירה גאונית: "ילד הוא אורח בבית. תאכיל אותו, תלמד אותו ותשחרר אותו".
אני מודה לאלוהים על בן ואורח כמוך. אני ואמא האכלנו אותך, לימדנו אותך ובעוד שנה נשחרר אותך.
בהצלחה, בני! מאחל לך מלא אושר בעולם המדהים הזה, המלא בהפתעות, בעליות ובנפילות. עוף מהקן, צור את סיפור החיים שלך, בעצמך.
6. ואל תכבה את הטלפון! אני ואמא דואגים!
17.12.2019. כפר שביט.
אבא ואמא שלך.
שנה לאחר מכן הייתה הקורונה, ולא הוצאנו את הגוזל מהקן. מה הטעם שיעזוב אם בכל מקרה צריך לשבת בבית בבידוד? אבל ברגע שהקורונה נגמרה, לאון ומקס עזבו כדי לחיות את החיים שלהם, בנפרד.
שואלים אותנו לעיתים קרובות: "אתם לא מפחדים לשחרר את הילדים בגיל כל כך צעיר?"
אני אומר: "יהיה לי הרבה יותר מפחיד אם בגיל שלושים הוא עדיין ישב בקן הנעים ויחכה לראות מה אני מביא הביתה".
אז קדימה, גוזלי נשרים, פרשו כנפיים! בהצלחה לכם!